פורסם על ידי: רועי רוטמן | 13 בספטמבר 2011

Mea culpa

ויינט – או כמו שקוראים לו אצלנו: טמקא – הוא אתר חדשות שמתיימר להיות רציני, אבל לא תמיד יוצא לו. אתמול, למשל, פורסם שם טור של פלוני, זאב שם-טוב (ולא סתם אני קורא לו "פלוני". גוגל לא באמת מכיר אותו), במדור שנקרא "שופרסל דיל". בטור הזה מסביר לנו שם-טוב שבעצם, זו אשמתנו שאנחנו לא גומרים את החודש. שהרי יש לנו מערכת סאונד מפוארת בסלון, והיא יושבת ממש בסמוך לפלזמה המשובחת שלנו, הישר מול כורסאות העור המפנקות והספות הנוחות (שלידן, שכח שם-טוב לציין, יש שולחן נמוך מעץ משובח, שעליו מונחת כוסית קוניאק מיושן). סולם העדיפויות שלנו דפוק, ואנחנו משלמים על כך ביוקר. עכשיו, בדרך כלל לא הייתי טורח להתייחס לשטויות האלה, שכמותן שמענו לא מעט פעמים מאז שהתרגשה עלינו מחאת האוהלים. למדתי לייחס את המשקל הנכון לטענות האידיוטיות בדבר פינוק, אהבת סושי, התמכרות לאייפדים ונהנתנות שהשמיעו כל מיני אנשים טובים, ופשוט להתעלם מהן. אבל הטור הזה הצליח להרגיז אותי קצת יותר.

כמו שאתם בוודאי יודעים, "שופרסל דיל" זה לא רק שם של מדור בטמקא. זהו גם שם של רשת שיווק קמעונאית גדולה. אפשר להגיד שמדובר בצירוף מקרים, אבל העובדה שהטור הספציפי הזה, כמו כל שאר הטורים במדור המוצלח, נושאים את התגית "תוכן שיווקי" מלמדת אותי שרשת שופרסל דיל משלמת לטמקא על שטח הפרסום הזה. מכאן אני לומד שרשת שופרסל דיל חושבת שהעובדה שאני לא גומר את החודש היא בגלל שאני משחית את מעותיי על מותרות מיותרים. אני מניח שרשת שופרסל דיל חושבת שאני צריך לאמץ מודלים של צרכנות נבונה יותר (כנוסח כותרת העל של המדור השיווקי של הרשת בטמקא), ואני מניח ששופרסל דיל היתה רוצה שאאמין שצרכנות נבונה משמעה הוצאת מעותיי דווקא בסניפיה של הרשת.

צרכנות נבונה, למיטב הבנתי, מורכבת מכמה שלבים. בשלב הראשון, שואל את עצמו הצרכן הנבון "מה אני צריך?". אחרי שהוא מגדיר את הצורך, פונה הצרכן הנבון לשאלת המחיר ושואל את עצמו "כמה עולה מה שאני צריך?". הצרכן הנבון שלנו עורך בירורים ומגלה מה מחירו של המוצר שהוא צריך. עכשיו שואל את עצמו הצרכן הנבון "האם המחיר הזה הוא מחיר שהגיוני לשלם בעבור הצורך שלי? האם אני יכול להרשות את זה לעצמי? או שמא עלי לוותר או להתפשר על מוצר אחר, זול יותר, שנמצא מספיק קרוב לצורך שהגדרתי?". אם התשובה לשאלות אלה היא "כן", "כן" ו"לא", בהתאמה, ירכוש הצרכן הנבון את המוצר מבלי שיאבד את זכותו להיקרא "צרכן נבון". יש, כמובן, צירופים נבונים אפשריים אחרים. ברור, עם זאת, שצרכן שיענה על שלוש השאלות האלה ב"לא", "לא" ו"לא" ובכל זאת ירכוש את המוצר, הוא כנראה לא צרכן נבון במיוחד. אלא שאת שלוש התשובות האלה יכול הצרכן הנבון לתת בצורה נבונה רק אם התשובה לשאלה "כמה עולה מה שאני צריך?" נמצאת בהישג ידו.

רשת שופרסל דיל הורשעה לאחרונה בכך שמסרה מידע מוטעה ללקוחותיה. הרשת, מסתבר, נהגה לסמן את המוצרים שעל המדף במחיר אחד, אבל בקופה לגבות מחיר גבוה יותר. מכאן נובעות שתי מסקנות. האחת, צרכן נבון הוא צרכן שמדיר רגליו מסניפיה של רשת שופרסל דיל. המסקנה השניה היא שבכל זאת היה משהו באותו טור בטמקא שהטיל על כתפינו את האשמה למצבנו. אנחנו אכן אשמים, אשמים בכך שהאמנו למה ששופרסל דיל אומרת לנו.

-=-

יש להזכיר שרשת שופרסל דיל מצויה בשליטתו של איש העסקים נוחי דנקנר. כדאי לכם לקרוא את מה שכותב צפריר בשן בעניינו של דנקנר (מתחיל כאן, ממשיך כאן ומסתיים, לעת עתה, כאן). וכדאי אולי גם לתהות ממתי אמצעי תקשורת המצוי בשליטת משפחת מוזס שש כל כך לתת במה, גם אם בתשלום, לבעל הבית של מעריב.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. מצוין. אני שמח ששעית לעצתי ואץ לשתף.

  2. אפשר להסתדר מצוין גם בלעדיהם, במיוחד בתל אביב. זה הזמן להצביע ברגליים! אני מזמן הפסקתי לקנות בשופרסלים הגדולים. קונה בקטנים וגם בשוק. הכי כיף.

  3. מצפה בקוצר רוח לכתבה השנייה בסדרה. רעיונות לכתבות על חיסכון:
    * איך להמנע ממבצעי 1+1 שתכליתם לגרום לנו לצרוך יותר דברים שאחנו לא צריכים
    * איך לשים לב ששלט על הנחה מפליגה על מוצר מסויים תהיה נמצא תמיד מתחת למוצר דומה אבל ללא הנחה, ואיך לא לגלות את זה רק בקופה.

  4. צוף,
    בוודאי שאני שועה לעצתך. יש לך לום.

    ענת,
    עקרונית, את צודקת. אבל מה אעשה, ויש לי שופרסל ממש מתחת לבית? פיתויי הנוחות (ואולי העצלות) גדולים.

    מיכאל,
    אני חושב שקיבלת תשובה לשאלה הזו בגוף הפוסט – הדר רגליך מסניפי רשת שופרסל דיל.

  5. לשופרסל יש סוג של מונופול בפתח תקווה, לפחות באזור שאני מתגוררת בו. הקהל שלהם שבוי. אני יכולה להעיד אישית שלפחות בשתי הזדמנויות שונות, גבו ממני בקופה מחיר גבוה מזה שצוין על גבי המוצרים. אני עושה בימים אלה כמיטב יכולתי להדיר רגליים מחנויות הרשת.

  6. החנויות הקטנות אצלנו בשכונה יקרות אפילו מאמפמ…

  7. אני משתדלת לבדוק את החשבון בקופה (בחודשים האחרונים, מאז שהחשבון נהיה קצר יותר, זה אפילו קל יותר) ולדרוש שיתקנו את המחיר כאשר הוא לא תואם את המחיר על המוצר/על מדף. בפרט כשמדובר במבצעים.
    לבושתי אני מודה שהיו פעם או פעמיים שתפסתי אותם ב"טעות" ולא התווכחתי, כי ריחמתי על הקופאיות, מה זה אשתן.
    אבל עכשיו,ש אני יודעת שזו מדיניות מכוונת, אין עוד ויתורים.

  8. למרבה הצער, אנחנו לקוחות שבויים של שופרסל. בהיותנו נטולי רכב ובשכונה מעוטת סופרים (יש רק שניים, שופרסל ומיסטר זול, שיותר יקר אפילו מהשופרסל, מוגבל מאוד במבחר ושורץ ג'וקים), אין לנו כל כך ברירה. בהתחשב בזה שאת רוב הצריכה הטרייה שלנו אנחנו קונים בשוק, זה משאיר רק את החלב והמכולת, כך שזה לא כל כך נורא.

  9. זאת דווקא אמת בפירסום. לא נראה לי שלנוחי דנקנר יש אוברדרפט.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: