פורסם על ידי: רועי רוטמן | 17 באוקטובר 2011

אין לי אמפתיה

בג"צ דן היום בעתירות שהוגשו נגד עסקת שחרור של גלעד שליט. רוב הסיכויים שהעתירות תידחנה, והעסקה תצא אל הפועל מחר בבוקר. העותרים הם בני משפחותיהם של ישראלים שנרצחו בפיגועים שמבצעיהם או האחראים להם אמורים להיות משוחררים במסגרת העסקה. מההיבט המשפטי, הם סבורים שהסטטוס הזה הוא שמקנה להם את זכות העמידה שבהיעדרה, לא ישמע בג"צ את עתירתם. הזכות הזו נגזרת, בעיניהם, לא מהעובדה שהם מבינים גדולים בביטחון או אנשים בעלי שיעור קומה מוסרי, אלא מהאובדן שחוו. הבסיס לכל טענותיהם אינו רציונלי, כי אם אמוציונלי.

הבוקר קראתי בטמקא שאחד ההורים השכולים, יוסי צור, אמר שהעובדה שנועם שליט הצטרף כמשיב לעתירה והגיע לבית המשפט העליון משולה לתקיעת סכין בגב וסיבובו. אותו יוסי צור, אם אינני טועה, נראה במהדורת חדשות הבוקר של אחד הערוצים אומר (וזו פרפראזה) שהוא ממליץ לנועם שליט שלא להגיע לבית המשפט העליון, כי יהיו שם הרבה מאוד בני משפחות שכולות ושליט לא רוצה לעורר את זעמן. את האיום המרומז הזה באלימות הוא שחרר בעודו עומד באולם המבואה של בית המשפט העליון, מחוץ לאולמות המשפטים. באותו אולם מבואה הטיח עו"ד מאיר סחייווסחורדר, שמשפחתו נרצחה בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים, בנועם שליט שלאחרון לא אכפת כלל מעניינם של בני המשפחות השכולות.

אין בי שום טיפת אמפתיה לאדם שאומר שרצונו של אדם לראות את בנו הוא בבחינת תקיעת סכין בגב וסיבובו. אין בי טיפת אמפתיה לאדם שמטיח באדם אחר, שכל רצונו הוא לא להצטרף למעגל השכול, שלא אכפת לו מכאבם של אחרים. אין בי טיפת אמפתיה לאדם שחושב שהעובדה שהוא בן למשפחה שכולה היא בבחינת היתר להיות חרא.

נועם שליט לא ניסח את פרטי העסקה. נועם שליט לא חתם עליה. נועם שליט לא הביאה לאישור הממשלה. נועם שליט לא אישר אותה. נועם שליט לא חתם על החנינות שיצאו מבית הנשיא לאסירים המשוחררים. חטאו היחיד של נועם שליט הוא בהעלאת הדרישה, פעם אחר פעם אחר פעם, להשיב אליו את בנו. ניתן לנהל פולמוס שלם בשאלה האם העסקה גובה מישראל מחיר שראוי לשלמו או מחיר גבוה מדי ובשאלה האם בכלל ראוי לעשות עסקאות מסוג זה. אבל הפולמוס הזה (שאני לא בטוח שאני ונועם שליט נעמוד באותו צד של המתרס אם ננהל אותו) אינו יכול להטיל דופי ברצונו של אב לראות את בנו. הביקורת צריכה להיות מופנית כלפי מי שכן ניסח את פרטי העסקה, חתם עליה, הביאה לאישור הממשלה, אישר אותה וחתם על החנינות. זה באמת מאוד פשוט.

"כן", יטענו הטוענים, "אבל שליט הביא את זה על עצמו. מה הוא היה צריך להידחף להם לעתירות ולנקר את העיניים?". הטוענים האלה שוכחים שלאדם יש זכות שבית משפט שדן בעניין של חיים ומוות הנוגע ישירות אליו ישמע את עמדתו. ואם אותו אדם לא יכול להגיע בעצמו לבית המשפט, זה יותר מבסדר שבני משפחתו יגיעו מלווים בעורך דין ויציגו את עניינו. נכון, שליט מנסה להפעיל מניפולציות רגשיות על השופטים כשהוא דורש מהם להסתכל בפרצופו בזמן שהם דנים את בנו להמשך שהיה בשבי. אלא שהעותרים, שצועדים בסך לאולם המשפטים כשהם נושאים את תמונות יקיריהם המתים עוסקים במניפולטיביות רגשית שאינה פחותה. אם נחזור לרגע למאיר סחחייווסחורדר ולדברים שהטיח בשליט – גם לסוויחסחורדר לא מאוד אכפת מכאבה של משפחת שליט. ואולי יש מקום לתהות מה היו מוכנים בני אותם משפחות שכולות לעשות בתמורה להחזרתם של יקיריהם אליהם.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. מבחינה רציונלית – מסכימה עם כל מילה.
    מבחינה אמוציונלית, אני חשה אמפתיה כלפי אנשים שחוו טראומה כמו מותם הפתאומי והאלים מאוד של קרוביהם. במיוחד כשמשפחה שלמה נמחקת, על כל ילדיה הקטנים.
    אני חושבת שזכותם להביע התנגדות לשחרור הרוצחים הוודאיים של בני משפחתם, ושאי אפשר לשפוט את ההתנגדות שפעולה כזאת מעוררת בהם (גם אם רק בחלק מהם).

    ובסופו של דבר, אניח שבית המשפט יכריע באופן רציונלי.

  2. הערה ועוד הערה.
    הערה: אני לא יודע מהם המספרים, אבל חלק ניכר מן האסירים הפלסטינים הם "אסירים פליליים", דהיינו כאלה שהורשעו בבית משפט ישראלי בעבירה פלילית. בנוגע לאסירים אלה חל חוק זכויות נפגעי עבירה, שמקנה למשפחת הקורבנות (במקרה של רצח) את הזכות להשמיע את עמדתה לפני מחלקת החנינות במשרד המשפטים. אני לא מת על החוק הזה. בעיני הדין הפלילי דן בסכסוך בין המדינה לבין העבריין, ולא הייתי ממהר להעניק לקורבן (ובטח למשפחתו) מעמד מיוחד בסכסוך הזה. עם זאת החוק לא סבור כמוני, וגם יש היגיון בגישת החוק, ולו ברמה הפסיכולוגית: הרי סביר להניח שההחלטה לא תושפע מדברי המשפחות, אז המעט שאפשר לתת להן הוא להשמיע את אשר על לבן.
    ועוד הערה: המסגרת הפלילית כאן היא בעייתית, ולצערכם אין לי כוח להרחיב בפוסט משלי: אחד הטיעונים נגד העסקה הוא שהממשלה (יחד עם הנשיא) מבטלת בהבל פה החלטות שיפוטיות שהרשיעו עבריינים בעבירות קשות. חבר שלך אסא כשר תהה היום בגלובס בנושא הזה: "האם המהלך איננו הופך את הנשיא למעין חותמת גומי, ואת בתי המשפט ששמעו ראיות וגזרו דין למיותרים?"
    התשובה היא שמלכתחילה ההחלטה להביא את האסירים האלה לדין בבית משפט ישראלי היא בעייתית. הרי זה לא משנה כמה ננסה להפוך את הפלסטינים לעבריינים פליליים כולם, שבמקרה הטוב הם רק "מפירי סדר", מדובר במאבק צבאי-לאומי, והמשפט הפלילי מתקשה להתמודד עם מאבקים כאלה.
    הצד השני של העניין הוא שחלק ניכר מן האסירים הפלסטינים ראויים לשאת בגאון את התואר "פושעי מלחמה".

  3. מאשה,
    יש לי תחושה שבסופו של דבר, הפוסט שלי היה די אמוציונאלי. אגב, מאז שפרסמתי אותו ראיתי עוד משפט של מאיר סחייווסחורדר. האיש קרא לנועם שליט להסביר מדוע הוא לא ישן עם אשתו אתמול בלילה. לי זה אוטומטית הזכיר את הסיסמה הבהמית "שרה, שרה אל תבכי / ביבי גם דופק אותי".

    יפתח,
    אם זה היה תלוי בך, היו לי הרבה מאוד חברים.
    יצא לי פעם לראות דיון בבית המשפט העליון בעניין הארכת מעצר של פלסטיני שאיתרע מזלו להיעצר בידי השב"כ. ריבלין, ראש ההרכב, ביקש מהעו"ד שייצג את המדינה להסביר מדוע הארכת המעצר נדרשת. העו"ד השיב שהוא לא יודע, וביקש מנציג השב"כ שישב בקהל להסביר. נציג השב"כ גם, ואז ראיתי שלפרק ידו קשורה, כבמיטב סרטי הריגול, מזוודה שחורה. הוא ניגש לשולחן של הפרקליט, הניח עליו את המזוודה, פתח אותה והוציא מתוכה מעטפה חומה אטומה. את המעטפה הזו הוא הגיש לריבלין (ורק לו. בכל זאת, בהרכב ישב גם ג'בראן). ריבלין פתח אותה, עיין בתוכנה ואז אמר לשב"כניק שהוא זקוק לכמה הסברים והרחבות, אם אפשר. השב"כניק, בפנים חתומות, אמר שאי אפשר לגלות, אפילו לבית המשפט, יותר ממה שנכתב במסמך. המעצר הוארך. וזה, לא כל כך בקצרה, מה שאני חושב על האמירה של כשר בדבר בתי משפט ששומעים ראיות הנוגעות להרשעת פלסטינים בעבירות בטחוניות.

  4. הבעיה מתחילה בזה שביתהמשפט במקום להיות כלי לקבלת הכרעות משפטיות הפך להיות גננת שמנסה לנחם

  5. "ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו"

    הא יא מודרניסט (או פוסט או משהו…)

    אני סבור שיש להחריב את קרתגו!!

    בברכה קאטו הצעיר

  6. גם אני הייתי צפיתי בדיון הארכת מעצר כזה בעליון. אני רוצה לחשוב (ולמעשה אני מאמין בזה) שהסטנדרט להרשעה הוא לא הסטנדרט להארכת מעצר. בכל אופן נדמה לי שחלק ניכר מהאסירים, או לפחות מהרוצחים, לא מכחיש את מעשיו אלא ההיפך הוא הנכון.

  7. כל מילה בסלע.
    בנוסף, כשאביבה שליט הזכירה שגם היא שייכת למשפחה שכולה אז היו חכמולוגים שטענו שזה לא בסדר שהיא 'מנפנפת' בזה, כלומר לה אסור להזכיר את העובדה הזאת ולאחרים כן.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: