פורסם על ידי: רועי רוטמן | 7 בינואר 2012

הקשר עם הבוחר

שלשום פרסמתי כאן פוסט ובו ביקורת על הצעת חוק יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שיקול דעת הנשיא באישור חוקים), הצעה שהונחה על שולחן הכנסת על ידי חברי הכנסת זהבה גלאון ואילן גלאון ממרצ ויצחק הרצוג ואיתן כבל ממפלגת העבודה. עיקר זעמי בפוסט הזה הופנה אל זהבה גלאון ומרצ, ואחרי פרסום הפוסט שלחתי מייל, הן לגלאון והן לגילאון, ובו הבעתי את דעתי. זהבה גלאון טרחה להשיב תשובה ארוכה ומפורטת, ובהסכמתה אני מביא כאן את התכתובת הקצרה אך מרובת המלל שלנו. אשמח אם תקראו את הפוסט הקודם, ורק אז תמשיכו לפוסט הזה.

-=-

מכובדיי,

שמי רועי רוטמן, וב-16 השנים האחרונות לערך, החל ממערכת הבחירות הראשונה שבה השתתפתי כמצביע, אני מקפיד לשלשל לקלפי, בכל מערכת בחירות, פתק ועליו האותיות "מרצ". מרצ, הן כתנועה פוליטית והן כסיעה פרלמנטרית, נתפשה בעיני מאז ומתמיד כתנועה המקדשת את ערכי הדמוקרטיה ומסיבה זו ראיתי, ואני עדיין רואה בה, את ביתי הפוליטי. אלא שהצעת התיקון לחוק יסוד נשיא המדינה שהנחתם על שולחן הכנסת (יחד עם חברי הכנסת יצחק הרצוג ואיתן כבל) מהווה מבחינתי קו שבר ערכי שאני מתקשה מאד להשלים עימו (בין היתר, ככל הנראה, בשל ההפתעה שהצעה כזו מגיעה דווקא ממרצ). מדובר בהצעה רעה ולא דמוקרטית, שתפגע הן במעמדה של הכנסת, הן בכוחה של האופוזיציה בה והן במעמדו של מוסד נשיא המדינה.

הצעת החוק תהפוך את משרת נשיא המדינה ממשרה טקסית וייצוגית למשרה פוליטית מובהקת, שלמחזיק בה יש יכולת למרר את חייה של הכנסת. גם אם ההצעה מבקשת למרר את חייה של הקואליציה עם הצעת החוק הזו, יש לזכור דבר אחד. לקואליציה, כמעט מעצם טיבה, יש יותר מ-61 ח"כים התומכים בה. לאופוזיציה, לחלוטין מעצם טיבה, יש לכל היותר 60 ח"כים החברים בה. בנוסף, הקואליציה היא זו שיש יותר סיכוי שתבחר את הנשיא (וגם יש לה יותר סיכוי להצליח במהלך של הדחת נשיא שלא יתיישר עם הקו הפוליטי של הכנסת). משמעות מתן סמכות וטו לנשיא היא מתן אפשרות להשתיק את האופוזיציה לחלוטין, גם אם במקרה היא הצליחה לגייס רוב מקרי ולהעביר איזה חוק בתוצאה של 15-10 ושלושה נמנעים. הסמכות הזו תהפוך את איוש משרת הנשיא לסוגיה קריטית במערכת הפוליטית הישראלית, ואני חושד שנתחיל למצוא בתפקיד הזה יותר ויותר אנשים כמו משה קצב – פוליטיקאים קטנים שמקבלים עצם מראשי המפלגה שלהם, ושעליהם ניתן יהיה לסמוך שידעו להחזיר את הטובה. בהקשר זה אומר שבדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי הביקורת השיפוטית שהעביר בית המשפט העליון על חקיקת הכנסת פגעה באמון שרוחש הציבור לבית המשפט ובנכונותו של הציבור לראות את בית המשפט כגוף אובייקטיבי. אני לא רואה כיצד יהיה גורלו של מוסד נשיאות המדינה שונה, באם תתקבל הצעת החוק.

הצעת החוק הזו היא, בעיני, הצעה מבישה ורעה שטוב היה לולא באה לעולם. אני, אישית, הייתי מצפה מהצעות כאלה להגיע מלשכותיהם של חברי כנסת דוגמת יריב לוין או אופיר אקוניס, ולא ממפלגה שחרטה על דגלה את עקרונות הדמוקרטיה.

לצערי, לא אוכל להצביע למפלגה שמניחה הצעות חוק דוגמת זו על שולחן הכנסת. המטרה של עצירת החקיקה האנטי-דמוקרטית שמובילה הקואליציה הנוכחית אינה מקדשת, עדיין, את כל האמצעים.

תקוותי היא שמכתבי זה ילקח לתשומת לבכם, ושהצעת החוק הרעה הזו תוסר מעל סדר יומה של הכנסת ותיגנז.

בכבוד רב,

רועי רוטמן

נ.ב.

את הביקורת שלי על החוק פרסמתי, בנוסח שונה מעט, גם בבלוג האישי שלי, ואני מצרף לינק לפוסט.

-=-

רועי שלום,

קודם כל, תודה שכתבת לי ושבחרת להשמיע את הביקורת שלך ולהעביר אותה אלי ישירות. קראתי את הטענות שהעלית בעיון, ואני רוצה להתייחס אליהן כאן:

בראש ובראשונה, ההצעה אינה נותנת לנשיא סמכות וטו. חשוב לי להבהיר את הנקודה הזאת מכיוון שהיא מרכזית בביקורת שלך. ההצעה מציעה לתת לנשיא את הסמכות להורות לכנסת לקיים דיון נוסף בהצעת חוק – ושים לב שמדובר רק בכזו שמשנה באופן מהותי סדרי עולם בשיטת המשטר הישראלי (השיטה הדמוקרטית, הפרדת רשויות) – ולחייב את הכנסת להעביר את ההצעה בקריאה רביעית, ברוב של חברי הכנסת. אם הכנסת דוחה את ביקורתו של הנשיא היא יכולה לחוקק את החוק ולנשיא אין שום יכולת למנוע זאת, ואם היא בוחרת שלא, הרי שהיא קיבלה את דעת הנשיא ומוותרת על החוק.

במהות, אם כן, ההצעה מבקשת לתת לנשיא את האפשרות 'להדליק אור אדום' בפני הכנסת כשהיא מקדמת חקיקה נחפזת מבחינה פרוצדורלית ודרמטית מבחינת שינוי סדרי המשטר. זוהי אינה סמכות וטו בשום אופן וצורה. יתר על כן, אם לקואליציה, כפי שאתה מציין, יש תמיד רוב של 61 ח"כים ומעלה, הרי שהיא תוכל להעביר חקיקה כזו ללא שום בעיה גם בקריאה הרביעית, אך למצער, היא תצטרך לקיים דיון אמיתי, ולוודא שהדבר נעשה על דעת רוב חבריה – ולא ברוב מקרי או חלקי, שמאפיין את החקיקה הרעה שקיימת כיום בכנסת. לדעתי זהו צעד מדוד וזהיר, והוא נעשה לאחר מחשבה רבה על האופן הנכון לשנות את המצב הקיים.

הטענה לגבי הסכנה שהתיקון יהפוך את הנשיא ממשרה טקסית וייצוגית אינה עומדת במבחן המציאות – הנשיא הוא דמות פוליטית מובהקת בערך מאז הבחירות של שנת 1977. מוסד נשיא המדינה הוא תפקיד פוליטי, ומה שהופך את הנשיא לתפקיד פוליטי היא העובדה שהנשיא מחליט מי ירכיב את הממשלה. זו סמכותו החשובה ביותר, והיא זו שמובילה למערכות בחירות פוליטיות מובהקות לנשיאות, כמו זו שניהל פרס מול קצב או זו שניהל מול ריבלין, וגם קודמות. כמובן שהעובדה שגם פרס, גם קצב וגם נשיאים אחרים הגיעו לתפקיד לאחר קריירה בכנסת ובממשלה מחדדת את המציאות הזו. אני לא טוענת שיש להפוך את תפקיד הנשיא לפוליטי יותר ממה שהוא כבר כיום, אלא שהתיקון המוצע לא יגדיל כהוא זה את הפוליטיזציה העמוקה של תפקיד הנשיא, מכיוון שבהקשר הזה, הסמכות שהוא מוסיף הינה שולית ביחס לאלה הקיימות בידיו כבר כיום.

כנקודה אחרונה חשוב לי להוסיף אמירה לגבי הצורך בתיקון בעת הזאת: בכנסת הנוכחית, ובפרט בקואליציה בכנסת הזו, חברי הכנסת כל כך לא מרוסנים, כל כך חסרי מעצורים ערכיים, ונעדרי כל הבנה לגבי ההבדל בין שלטון הרוב לבין עריצות הרוב, שבעיני חובה עלינו לנסות לקדם מנגנון האטה וריסון כלשהו על הליך החקיקה – לא כזה שישלול את כוחם של חברי הכנסת או ישנה את מעמדם, אלא כזה שלפחות יחייב אותם בדיון נוסף – סוג של איתות מגוף חיצוני, טרם קבלת הליך חקיקה נחפז. אני כותבת את הדברים האלה מתוך חרדה עמוקה לעתיד הדמוקרטיה שלנו ועל רקע מה שאני רואה יום יום בכנסת.

ועל אף כל מה שכתבתי עד כאן, אני אקח בחשבון את הדברים החשובים שכתבת, ואני אשקול לאורם ולאור דברים ששמעתי מגורמים אחרים אם להמשיך לקדם את הצעת החוק.

מילה אחרונה לסיום: אני מקווה שההחלטות שתקבל על הצבעה בבחירות לא יקומו ויפלו על הצעת חוק אחת. אני מקווה שבלי קשר לדעתך על הצעת החוק הזו, לא תתעלם מרקורד הפעילות השלם של מרצ, מהעשיה של חברי הכנסת שלה, ומהעובדה שהדיון שאנחנו מנהלים כאן מתקיים כולו בתוך מסגרת ערכית ומוסרית שלא נוכחת באף מפלגה אחרת בכנסת.

שוב תודה על הדברים שכתבת,

זהבה

-=-

ח"כ גלאון שלום,

ראשית, אומר שאני מעריך מאוד את תשובתך הארוכה והעניינית (שמגיעה בשעה שבה אפשר בהחלט לסלוח לאנשים אם לא יעסקו בה בענייני עבודה). אני חולק על הרבה מהדברים שכתבת בתשובתך, אבל הנכונות להיכנס לדיאלוג בהחלט ראויה לכבוד.

ולגופם של דברים.

 אני עדיין חושב שמדובר כאן בסמכות וטו. ניתן להשוות זאת לשיטת המשטר האמריקאית, המעניקה לנשיא סמכות להטיל וטו על חקיקה של בית הנבחרים, אבל מאפשרת גם לבית הנבחרים להתגבר על הוטו הזה.

 הצעת חוק היסוד אינה מדברת רק על שינויים מהותיים בסדרי השלטון והמשפט. היא מדברת גם על סמכות לפסול חקיקה שבהליכי קבלתה נפלו פגמים אתיים. אני מודה, לא ברור לי מהם אותם פגמים אתיים, אבל בהחלט ברור לי שזה עניין הרבה יותר אמורפי מפגיעה בדמוקרטיה, וגם הרבה פחות קרדינלי. בנוסף, גם השאלה מהי פגיעה בדמוקרטיה היא שאלה מאוד לא פשוטה, שהתשובה עליה עשויה להשתנות מאדם לאדם. למעשה, גם אותו אדם עשוי לתת תשובה שונה לשאלה הזו בנסיבות שונות (החוק שנועד לאפשר את כהונתו כנשיא בית המשפט העליון של השופט גרוניס הוא דוגמה לכך – בהתעלם משטף הצעות החוק הרעות שמהווה רקע לחוק גרוניס, אין לי שום בעיה עם חוק שמבטל את הגבלת אופק הכהונה).

 לפחות חלק מהחקיקה הרעה שקיימת היום עברה ברוב שהוא קרוב מאוד ל-61. נדמה לי שאני זוכר לפחות שני מקרים שבהם היו 55 או 57 ח"כים בעד הצעות החוק בקריאה השלישית. זה לחלוטין לא רוב מקרי או חלקי. זה מספיק קרוב לרוב מיוחס של 61 כדי שלא אייחס את זה לנסיבות מקריות.

 אני לא בטוח שאני מסכים גם לאמירה שהקריאה הרביעית משמעותה, בהכרח, דיון מעמיק יותר מזה שהתקיים בועדה הרלוונטית בדיון שלפני הקריאות השניה והשלישית (תסלחי לי אם אתעלם לעניין זה מהקריאה הראשונה). למעשה, אני חושש ממצב שבו התערבות של הנשיא תביא דווקא לרצון של הקואליציה להבהיר מי קובע את כללי המשחק ולהטלת משמעת קואליציונית שתביא להצבע כגוש אחד של כל חבריה, מבלי שיהיה בכלל טעם לערוך דיון מעמיק יותר.

אני מסכים שמשרת הנשיא נגועה כבר בפוליטיזציה. אלא שהפוליטיזציה הזו היא בעיקר עניין של קמפיין הבחירות לנשיאות, כפי שציינת, ופחות עניין של עבודתו השוטפת של הנשיא. הצעת החוק הזו תכניס את הנשיא לעימותים עם הכנסת על בסיס קבוע, כשם שהכנסת מוצאת את עצמה מתעמתת עם בית המשפט העליון בקרב שאינו מוסיף כבוד או יוקרה  לא לרשות המחוקקת ולא לרשות השופטת. פניות תקופתיות של ח"כים לנשיא להימנע מאישרור חוקים תהפוכנה לעניין שבשגרה, והשתלחויות של ח"כים בנשיא אם זה יפעיל, חלילה, את הסמכות שהצעת חוק היסוד מבקשת להקנות לו תהפוכנה אף הן לעניין שבשגרה. אני בהחלט חושש ממצב שבו ימונה למשרת הנשיא אדם שאינו ראוי לשאת בכבוד הזה, ושמעלתו היחידה היא יכולתו להתכופף בפני לחצים פוליטיים שיופעלו עליו מכיוון לשכת ראש הממשלה.

לסיום, ברור לי שכוונת הצעת החוק היא טובה. אני מבין שהמוטיבציה היא להילחם בתועבות (ואני מצטער על השפה הבוטה) שהקואליציה מעבירה בחודשים האחרונים. אלא שאני לא בטוח ששיטת הלחימה צריכה להיות על ידי שינוי כללי המשחק בצורה כל כך מסוכנת שעלולה – חס וחלילה – לשחק דווקא לידי אותם גורמים אנטי-דמוקרטיים. כלים מהסוג שהצעת חוק היסוד הזו מבקשת ליצור הם כלים שקל מאוד להשתמש בהם לרעה, ואני חושש מאוד שיבואו ימים שבהם שימוש לרעה שכזה אכן ייעשה. כשבבית הנשיא יושב אדם כשמעון פרס קל מאוד לבטוח בו ולתת בידיו סמכות כה מרחיקת לכת. השאלה היא האם היית מוכנה לתת סמכות כזו גם בידיו של אדם כמשה קצב, שבבחירתו לנשיאות גילם הרבה מאוד מהרעות החולות של הפוליטיקה הישראלית (ואני מבקש להדגיש: זה משפט שהייתי כותב גם אם לא הייתי יודע איך הסתיימה כהונתו של קצב).

אני מבקש את רשותך לפרסם את ההתכתבות בינינו בהמשך לפוסט בבלוג האישי שלי שעסק בהצעת החוק. קוראיי מעטים, אך מתאפיינים במודעות פוליטית גבוהה יחסית. אני סמוך ובטוח שהתייחסותך לדברים תעניין אותם מאוד.

תודה, שוב, על התייחסותך המפורטת,

רועי.

 -=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. […] עדכון 7.1.2012: ח"כ גלאון השיבה לפנייתי אליה תשובה ארוכה ומפורטת. ההתכתבות בינינו פורסמה בפוסט נפרד, שאותו אפשר לקרוא כאן. […]

  2. אני מקווה שבמכתבך השני השארת את השורה: " ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו".

    • דחניאלה,
      שכחתי מזה לגמרי. עכשיו זה על המצפון שלי שהממשלה לא נפלה.

  3. אני מסכים עם רוב הנימוקים שתיארתה נגד החוק. אולם מעבר לזה, עצוב לי, למרות היותי רחוק ממרצ, שהם לא לומדים מהנסיון ושוב מנסים דרכים עוקפות לבית הנבחרים (והבוחרים). לקח זמן לימין להבין שבית המשפט העליון,עם גישת האקטיביזים השיפוטי, הפך למוקד כוח פוליטי חזק שראוי להשתלט עליו. בפעם הבאה זה יקח הרבה פחות זמן.
    מעבר לכך, אם הקואלציה היא ימנית, מה ימנע ממנה לתקן את החוק ל "החוק פוגע בדמותה הדמוקרטית והיהודית של מדינת ישראל, פוגע בהפרדת הרשויות במדינה, הינו גזעני באופן גלוי או סמוי, או אם בהליך חקיקתו נפל פגם אתי או פרוצדורלי. "

    נ.ב. – אירוני שהנשיא היה יכול להטיל וטו על התיקון הזה על בסיס פגיעה בבהפרדת הרשויות במדינה.
    האם הנשיא יכול להטיל וטו על חוק שנותן לו את האפשרות לתת וטו?

    • אחד מהקהל,
      אני מניח שאם ההצעה לא תיפול, מישהו באמת יכניס לתוכה את התיקון הזה איפשהו בדרך.
      ולשאלתך, לא. הצעת החוק קובעת במפורש שהנשיא לא יוכל להטיל וטו על חקיקה שעוסקת בסמכויותיו של הנשיא.

  4. רועי,
    האם אתה חושב שהסעיף (ההגיוני לחלוטין) שמונע מהנשיא להטיל וטו על סמכויותיו שלו ניתן לניצול. נגיד אני מנסה להעביר את חוק ה-"כל בן מיעוטים שאומר שלום לבת ישראל חסודה – תשלל זכות הבחירה שלו", אבל אני מוסיף בו סעיף קטן שאומר שבסמכותו של הנשיא להושיב ערבי ויהודיה ביחד ליד אותו שולחן – האם זה יפסול אותו מלהטיל וטו על החוק?

    • אבנר,
      שאלה טובה. לדעתי, מכיוון שסמכותו של הנשיא לאשרר חוקים בחתימתו מתייחסת לחוק בשלמותו ולא מאפשרת את פיצולו לסעיפים, גם סמכות הוטו תהיה כזו. יתכן שאפשר באמת לנסות לעקוף ככה את הוטו הנשיאותי. אני חושש שנסיונות כאלה יגררו עתירות לבג"צ להתערב בהליכי חקיקה טרם השלמתם ויחדדו עוד יותר את המאבק בין הכנסת לבית המשפט.

  5. זה לא קשור ממש.. אבל נראה לי שיעניין את הבלוג:
    אצלנו יאיר לפיד, ובצרפת המלך רוצה להיות נשיא!

    http://www.guardian.co.uk/world/2012/jan/10/eric-cantona-french-president-bid

  6. צר לי, אני חושש שהצעת החוק המתוארת לא תועיל ולא תזיק לאיש. רק עוד עבודה לעורכי דין, עוד יחצנים, עוד לוביסטים, ועוד ניירת.
    המצב הקיים הוא שכל שלוש הרשויות מנסות להצר זו את פעילותה של זו, ולהוביל בעצמן את המדינה ללא האחרות. מתן סמכות יתר לנשיא לא תעצור את המגמה הזו אלא רק תזיז טיפה את מוקד הכוח לכיוון האג'נדה האישית של היושב בבית הנשיא – לטוב ולרע.

  7. קצת באיחור ולא לנושא, אז סליחה מראש: אם הצעת החוק הזו לא תגרום לך לשקול מחדש את יחסייך עם מרצ, אולי נטייתה המצטערת לתמוך אוטומטית בכל מבצע צבאי תעשה זאת?

  8. מתנצלת על האיחור ההו-כה-לא-אופנתי.
    מסכימה עם הביקורת שלך ביחס לחוק, וכמוך מצרה על כך שמרצ, בייאושה ובצר לה, בוחרת להתמודד עם האקלים הפוליטי והחקיקתי שמתרגש עלינו באופן שאכן הולם יותר את יריביה הפוליטיים, ובדרך שבבסיסה מונחים אלמנטים של כפיה, ולא של דיאלוג. הכוונות, כמובן, טהורות, אבל נדמה שאין קושי לסמוך על המערכת הפוליטית שלנו שתזנה את הכוונות האלה ותכוון אותן ישירות למקומות שאליהם גלאון, גילאון והרצוג לא מתכוונים שתגענה. מי כמוך יודע שזהו בדיוק טיבו של מדרון חלקלק.

    וכל הכבוד על הפניה היזומה אליהם, ועל הפתיחה בדיאלוג. גם זה, בדיוק כמו התשובה של גלאון, לא מובן מאליו בעיני.

  9. דניאל,
    זה אכן לא קשור לנושא. אם הייתי רוצה לפתוח כאן את כל מערכת השיקולים שמלווה אותי בשנים האחרונות ביחס להצבעה למרצ, הייתי עושה את זה. אומר בקצרה שהדברים שאמר אלעד בתגובה לפוסט הקודם (https://roeerotman.wordpress.com/2012/01/05/not-that-way/#comment-10848) רלוונטיים כאן: אני לא מחפש מפלגה שתשקף בדיוק מוחלט, אחד לאחד, את דעותיי.

    מיכל,
    ברוך שובך.
    אכן, מדרון חלקלק, רצוף בכוונות טובות.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: