פורסם על ידי: רועי רוטמן | 19 במרץ 2012

אבקש את ידך

קוראיו מיטיבי הלכת של הבלוג יודעים שאני ואחת שיודעת הכרנו זה את זו בחודש מרץ. מה שקוראיו של הבלוג אינם יכולים לדעת הוא שממש היום חוגגים אחת שיודעת ואני שמונה שנים לפגישתנו הראשונה. משום מה, מאז שהתחתנו אנחנו לא טורחים לציין את התאריך הזה, ויום השנה לחתונתנו הוא היום שבו אנחנו (וגם הבלוג הזה) חוגגים. השאלה מדוע גובר יום החתונה ולוקח את הבכורה ממועד תחילת הקשר היא שאלה יפה שיצא לי לתת לה תשובה בשיחות סלון פה ושם. עד כה, מעולם לא ניתנה לי הזדמנות להעלות את מה שאני חושב אל דפיו הוירטואליים של הבלוג הזה, למרות שהשתעשעתי פה ושם ברעיון. למרבה השמחה, רצה המקרה ובשבוע האחרון הפנתה איילת שאלה אלי ולעוד ציבור אנשים בלתי מסויים, ובתגובה קיבלה ממני מייל ארוך שמסביר למה אני חושב שנישואין זה עניין חיובי, ונותן גם תשובה לשאלת הבכורה. את מה שכתבתי ביקשו לראות עוד כמה אנשים, ובשלב מסוים החלטתי לאמץ הצעה טובה שהוצעה לי ולעבד את התשובה לכדי פוסט. הרי הוא לפניכם.

-=-

היתרונות שבנישואין מתחלקים, לדעתי, לשתי קטגוריות: היתרונות שמפיקה מערכת היחסים הזוגית מהסטטוס הרשמי ואלו שמעניק הסטטוס לבני הזוג בהתנהלותם המשותפת מול שאר העולם – ובמיוחד מוסדות המדינה. אני אתחיל מהסוג השני, כי הוא פחות מעניין בעיני וכי הוא לא היווה שום שיקול בהחלטה של אחת שיודעת ושלי להינשא (למיטב זכרוני). כשזוג נשוי צריך לקבל משהו על סמך היותו זוג נשוי (למשל: הטבות במשכנתא, הקלות מס, זכות ירושה של בן הזוג [בהנחה שאין צוואה], הכרה בהורות ובאפוטרופסות על הילדים), הוא פשוט שולף תעודת זהות, שבה כתב משרד הפנים שבני הזוג נשואים זה לזה. בכך, למעשה, מתמצה ומסתיים התהליך של להוכיח למי שצריך להוכיח שבני הזוג נשואים, ושנישואיהם מעניקים להם זכויות מסוימות. סוגים אחרים של קשר זוגי, על אף שהם גם עשויים להקים את הזכויות האלה, כרוכים ביותר מאמץ ראייתי. העובדה שאני מציג לפקידה בבנק חוזה שכרתתי עם בת זוגי לא אומרת שהבנק בהכרח יכיר בחוזה הזה כבמשהו שמצדיק הענקה של תנאי משכנתא שנותנים לזוג נשוי. יכול להיות שאני אצטרך ללכת עם הבנק לבית משפט, שיכריח את הבנק להכיר בזה. וכאן מגיעה בעיה נוספת: העובדה שבית משפט הכריח את הבנק להכיר בחוזה הזה לא אומרת שמס הכנסה חייב להכיר בזה. ההכרה היא אד-הוקית, ולא כללית. כשמס הכנסה לא ירצה לתת לבת זוגי את נקודות הזיכוי שנשים נשואות מקבלות, נצטרך ללכת שוב לבית משפט. ואם, חס וחלילה, ההליכים היקרים הארוכים והמתישים יגבו ממני מחיר ואני אחטוף התקף לב ואמות, אלמנתי (מותר להגיד "אלמנתי" על מי שלא נישאה לי?) לא תהיה היורשת שלי על פי דין, ואם לא ערכתי צוואה, היא תצטרך לריב שוב על הכסף (בהנחה שאין ילדים, אגב, היא תצטרך לריב על הכסף עם ההורים שלי. לא פשוט). כמו שאמרתי, כל הדברים החשובים האלה לא היוו שיקול בהחלטה של אחת שיודעת ושלי להינשא.

השיקול השני הוא השיקול ההצהרתי שבין בני הזוג לבין עצמם. אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שגרתי עם אחת שיודעת כשנתיים ימים בטרם התחתנו, למרות שניהלנו כבר חשבון בנק משותף ולמרות שהיה לנו ברור שאנחנו מתכוונים לנהל חיים משותפים, בבוקר שלמחרת החתונה התעוררתי בסטייט-אוף-מיינד שונה מעט. המחויבות שלי לקשר עם אחת שיודעת לא בדיוק התחזקה, אבל קיבלה תחושה מוצקה ומוחשית יותר. קשה לי להסביר את זה בדיוק, אז אבחר בהשוואה לעניין אחר: כל מי ששירת בתפקיד בעל סיווג בטחוני מסויים בצבא זוכר שהחתימו אותו על מסמך לפיו אסור לו לגלות את הסודות שהוא ילמד במסגרת תפקידו לאיש. אותי, למשל, החתימו על מסמך כזה באופן תקופתי, ובנוסף בכל פעם שתפקידי חייב שאחשף למשהו סודי חדש. עכשיו, החתימה הזו היא חסרת כל תוקף חוקי. גם אם לא הייתי חותם, עדיין אסור היה לי לגלות סודות. יותר מזה, לי ולכל מי שסביבי ברור שאסור לגלות סודות (במיוחד מכיוון שאנחנו חיים בסביבה שבה הביטוי "סוד צבאי" הוא ביטוי ששגור בפיהם של ילדים קטנים), כך שהחתימה לא רק שאין לה ערך חוזי, אלא גם אין לה ערך אינפורמטיבי. אז למה בכלל להחתים אותי על המסמך? התשובה היא אחת: החתימה היא טקס שממצק את המחויבות שלי, ואת ההבנה שלי שאני מצוי במחויבות הזו, שלא לגלות סודות. החתימה על הכתובה, ענידת הטבעת וניפוץ הכוס משרתים מטרה דומה (בעיני). הם נועדו לגרום לי להבין בצורה ברורה יותר מה בדיוק המקום שבו אני נמצא, ולהשתמש בחשיבות שהפסיכולוגיה של רוב בני האדם מייחסת לטקסיות כדי לתת קצת יותר תוקף למחויבות שאדם נטל על עצמו, אפילו אם הוא נטל אותה הרבה לפני שנערך הטקס.

-=-

נעמי שמר תרגמה את שירו היפה של ז'ורז' ברסאנס ושמה בפיו של יוסי בנאי את ההצהרה לפיה הוא לא יבקש את ידה של אהובתו כדי שלא לשבור את אהבתם תחת משאה של שגרת היום-יום. זהו שיר יפה מאוד, אבל אני לא מסכים עם הסנטימנט שהוא מביע. שהרי את ידה של אחת שיודעת ביקשתי, בשם כל הקדושים, דווקא בשמו של קופידון ודווקא בגלל שרציתי, בין השאר, שחרוזי שיר השירים יתבלו את ארוחות הצהריים שלנו.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. צריך להגיד שיש גם משהו בהצהרה מול הסביבה, שנמצאת שם ברגע ההצהרה..

    • נכון, אבל זה חלק מהטקס.

  2. אני חושב שמשהו חשוב מתפספס כאן – גם במקרה של חתימה על שו"ס וגם במקרה כתובה וקידושין, הכוונה המקורית היתה ליצור התחייבות אמיתית, שבצידה עונש במקרה של הפרה. אני מתאר לעצמי שהצבא התכוון ברצינות שטופס החתימה על שו"ס יהווה חוזה או לפחות כתב התחייבות עפ"י פקודות הצבא, ובאותו אופן הרבנות מתייחסת לשטר הכתובה ולקיום הקניין כאל משהו רציני לחלוטין, על אף הגיחוך שאני ואתה מייחסים לזה בשני המקרים.
    העסק מסתבך כשנזכרים שהרבנות אחראית על כל ענייני האישות במדינה, ויש להם סמכות לפסוק בעניינים מאוד ארציים ומשמעותיים, וזאת עפ"י החוקים שלהם ובהסתמך על הבנתם את ההתחייבויות במעמד נישואין.

    אתה אומר שהטקסים "נועדו לגרום לי להבין…" ולי נראה שזה ממש ההפך.

    • אני לא בטוח שנכון לייחס היום חשיבות מיוחדת לכוונות המקוריות, בוודאי לא כשהכוונות האלה לא שיחקו תפקיד מיוחד במקרה הספציפי של אחת שיודעת ושלי. מה עוד שבעבר, טקס הנישואין היה הדרך הכמעט יחידה שבה בני זוג יכלו להתחיל, מבחינת הנורמות החברתיות, לקיים חיים משותפים. היום אני יכול לחיות עם בת זוגי, להביא עמה ילדים, לצבור עמה רכוש משותף ולהיקבר לצידה בחלקת קבר זוגית וזאת מבלי שנשאתי אותה לאישה (בין כדמו"י ובין שלא כדמו"י).
      ואני לחלוטין לא חושב שהצבא התכוון שחתימה על שו"ס תהיה חוזה. יש חוק שמסדיר את העניין הזה, החתימה רק נועדה לוודא שאני מפנים לגמרי איסור שהיה חל עלי גם בלעדי החתימה.
      וכמובן, כולם פה מתייחסים (בטעות) לנישואין על פי היהדות האורתודוקסית כאל הנישואין היחידים שקיימים. אלא שמרגע שאמרתי שהסוגיה הביורוקרטית היתה משנית בעינינו וקיומו של טקס הוא שהיה הדבר החשוב יותר, אפשר לחשוב על הרבה מאוד צורות של טקסים ממסדי קשר. איש ואיש ומה שנראה לו לנכון.

  3. את העיקר החמצת. מה, למשל, עם העובדה שהכתובה משמשת את בת הזוג לאיים עלי כשאני לא רוצה להוריד את הזבל? או לספק את שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָה?

    עוד 70 דוגמאות שמורות במערכת.

    מצד שני אידיוט מי שמתחתן ברבנות ומצד שלישי גם אני סבור.

    • אני חושב, וראה את הפסקה האחרונה של תגובתי ליאיר, שדווקא אתה החמצת את העיקר. מכיוון שהשאלה "נישואין כדמו"י – בעד ונגד" אינה השאלה שבה עסקתי, אני לא מתכוון להיכנס כאן לדיון אודות ערכה של הכתובה, משמעותה והאם היא מסמך חיובי או שלילי.

  4. הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. הרי את זכאית אוטומטית לרשת אותי אם אמות, הרי את יכולה לנתק אותי מהמכשירים אם הרופאים ישאלו ואני יכול לעשות לך את אותו דבר במקרה הלא סביר שתגיעי לשם קודם.
    בטווח היותר קרוב, אם ארצה לעזוב אותך או את אותי או שנינו נחליט שנמאס נצטרך לעבור דרך וועדה של אנשים מזוקנים שתקועים עמוק בימי הביניים. אם אחד מאיתנו יחליט להקשות על השני את החיים ,המזוקנים האלו ישמחו לשתף פעולה. אם יוולד לך בן אני ארשם אוטומטית כאביו, גם אם זה לא נכון, אם בכל זאת תעזבי אותי לא תוכלי יותר להתחתן עם מישהו בשם 'כהן' או אזולאי או כ"ץ . אבל מצד שני סביר להניח שכבר תראי שנישואים זה לא כזה שוס גדול.
    הטקס הזה שאנחנו עורכים כרגע מעיד שאנחנו מספיק רוצים זה בזו ובוטחים זו בזה כדי להסתכן בכל האפשרויות הללו שיכולות לקרות ברגע שזה כבר לא יעבוד בינינו. קודם יכולנו כל אחד לקום ולעזוב בהתראה של רגע ומהיום זה כבר לא יהיה כל כך פשוט.

    • ראה את שתי תגובותיי הקודמות לעניין הנישואין היהודיים האורתודוקסיים. תגובתי ליאיר, בכל הנוגע לאפשרות להביא ילדים ולצבור רכוש משותף גם מבלי להיות נשואים, רלוונטית מאוד לעניין הקלות הבלתי נסבלת (האמנם?) של הקימה וההליכה בהתראה של רגע.

  5. אפשר להבין את הצורך בטקסים (גם אם לא להזדהות). פחות קל להבין את ההתחמקות מהדיון בכך שהטקס מעוגן בדת משה וישראל, ברבנות ובכל המשתמע מכך.

    אבל האבסורד האמיתי כאן הוא שמשתמע כי א/נשים הם בעלי רצון חופשי. זוגיות ללא נישואים היא כמעט כמו אשה שמצהירה שאינה רוצה להביא ילדים לעולם. מדובר באחת הנורמות היותר נוקשות ומחייבות שקיימות בחברה הישראלית, וזאת על אף שמודבר בטקס מופרך שעלותו אינה הגיונית בשום קנה מידה…

    בכל אופן, יום פגישה ראשונה שמח🙂

    • ועוד פחות מכך קל להבין את ההתעקשות של מגיבים פה להתמקד בנושא שהוא בבירור לא נושא הפוסט ולהתחמק מכל ניסיונותי המעודנים להבהיר זאת. אולי צריך לעשות ניסיון פחות מעודן. זה תמוה בעיני מאוד, כי יש דווקא תחושה שאנשים כאן עשו את הבגרות שלהם בהבנת הנקרא. אבהיר שוב: אני מדבר על הפן הטקסי שבין בני הזוג. מה שבין בני הזוג לבין שאר העולם, לרבות הרשויות, מעניין אותי פחות ולכן הפוסט הזה לא (ראיתם? "לא") עוסק בו. מצדי, שהטקס שבני זוג יבחרו לערוך יהיה טקס אורתודוקסי, רפורמי, יאירלפידי, פסטפאריאני או וודו. לא אכפת לי מה עלותו ולא אכפת לי אם הוא תואם את הנורמות החברתיות בישראל או לא. העיקר הוא באופן שבו הטקס ממחיש לבני הזוג את המחויבות שנטלו על עצמם. זהו. לא יותר, לא פחות. באמת, זה די פשוט.

  6. אם כבר טקס יאירלפידי, אני חושב שאני יודע מה הליך הגירושין.

    • אני לא בטוח שאני יודע, אבל אני מבטיח ללמוד את הנושא בהקדם.

  7. אישית, אני נוטה יותר לכיוון הטיעון הראשון וממש לא לכיוון הטיעון השני; אם כבר מעוניינים לקיים חיים משותפים, למה לא לנצל את ההטבות שאפשר להשיג מכך? אם וכאשר בעתיד מחליטים לפרק את העסק, מתגרשים וחוזרים למצב שהיה טרם החתונה.
    אבל היי, זה רק אני והסלידה שלי מטקסים לשם עצמם ומהחלטות שאינן לוגיות.

    בכל מקרה, יום שנה שמח; מי יתן וחייכם יחד יהיו ארוכים ומלאים באושר.

  8. […] ילדים. נישואין הם, או לפחות צריכים להיות, בראש ובראשונה ביטוי לרצון לנהל חיים משותפים, תהא הסיבה לכך אשר תהא. מי אמר שנישואין שבהם חדר המיטות […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: