פורסם על ידי: רועי רוטמן | 25 באפריל 2012

עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ריאותיי

אתמול, במקביל לצפייה בשידורים המיוחדים לרגל יום הזיכרון, עשיתי את שאני עושה מדי יום שלישי בערב והעליתי ידיעות ל"מדרון החלקלק". אני עושה את זה כבר למעלה משנה ולמרות שלפעמים אני מסיים את התורנות שלי כשיוצא לי עשן מהאוזניים, מעולם לא קרה לי שאני עוצר כי אני צריך לבכות.

-=-

לפני כמה זמן כתבתי במקום אחר שאנשים שתוהים איפה אלוהים היה בשואה לא שמים לב שהתשובה נמצאת בגוף השאלה. אמונה באלוהים, שהכל נהיה בדברו (ואל תטרחו לתקן אותי ביחס לפרשנות הביטוי הזה), משמעה אמונה באלוהים שיצר לא רק את חופיה היפים של תאילנד, אלא גם את אושוויץ. הדואליות הזו חייבת להיות חלק מכל דיון על המוסר האלוהי. אדם שמאמין באל אך פוטר עצמו מלתהות באופן אמיתי על מהותו של אל שמאפשר את תעשיית המוות הנאצית (ולצורך העניין, התיאוריה של "הסתר פנים" היא פטור שכזה) הוא אדם שמוותר על הבחירה החופשית והיכולת להבחין בין טוב לרע – שני דברים שנמצאים בבסיסה של האמונה היהודית מאז סיפור עץ הדעת. דואליות דומה מתקיימת גם ביחס לשכול שאנו מבכים קולקטיבית ביום הזיכרון.

יום הזיכרון כולו מלא בפאתוס הנוראי הזה של "טובי בנינו" ש"שילמו בחייהם" ו"במותם ציוו לנו את החיים". לא, הם לא היו טובי בנינו, הם היו פשוט אנשים. חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות. הם לא שילמו בחייהם, מכיוון שאדם אמור לקבל דבר מה בתמורה לתשלום והם לא קיבלו דבר להוציא חלקת קבר והעלאה פוסט-מורטם בדרגה (וגם שני אלה, רק בנסיבות המתאימות). ולגבי החיים שהם ציוו לנו, או-הו. כמה נוח לכולם לזכור שטובי בנינו שלמו בחייהם כדי שאנחנו נוכל לשתות את האספרסו שלנו בזקירת זרת, ללכת לעבודה בביטחון, לצאת להפגין ברחובות ובאופן כללי – להיות אור לגויים. כאילו שזה כל הסיפור.

מדינת ישראל היא מדינה שכובשת עם אחר תקופה כה ארוכה שכבר לפני שנות דור ניתן היה לומר עליה שהיא נמשכת שנות דור (העם הזה, אגב, נתון עכשיו בסגר כדי שאנחנו נוכל להתהדר באבלנו ובחגנו); היא מדינה שבה קשישים נאלצים לבחור האם לשלם את חשבון החשמל, חשבון התרופות או חשבון המכולת – פשוט כי אין להם מספיק לשלושתם; היא מדינה שבה נשים נדרשות לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס, ללכת בעברו האחר של הכביש ולסתום את הפה באופן כללי; היא מדינה שבבית הנבחרים שלה מכהן טיפוס נתעב שקורא למלחמת כבוד עם המעצמה האזורית, כי מה זה בשבילו עוד כמה אלפי הרוגים; זו מדינה שבה המשמר בבית המשפט העליון מונע מאתיופים את הכניסה לדיון בעתירה בעניינם; היא מדינה שמקדשת את זכותו של המעביד לעשוק את העובד, ואני יכול להמשיך עוד ועוד ועוד ועוד, אבל הבנתם את הרעיון. וכל אלה מתאפשרים כי טובי בנינו שילמו בחייהם וציוו לנו במותם את חיינו. גם אם נקבל את שני חלקיה הראשונים של הקלישאה הזו, הרי שהלב מתפלץ נוכח מה שאנחנו עושים עם החיים שצוונו לחיות ונוכח השימוש הנורא במותם של אנשים כדי להצדיק ולהנציח את מה שאנחנו עושים עם החיים האלה. פלא שאני בוכה?

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. יש לי פה קופסה מותחלת של טישיו. אתה מוזמן להתכבד. ותודה על הפוסט.

  2. רועי , אתה קושר כאן שני דברים – השכול והתהום אליה מדרדרת מדינת ישראל. אני רואה זאת קצת אחרת. אני דווקא חסיד גדול של הפאתוס וזו בדיוק הסיבה שאני חושב שעלינו להפוך את המגמות השליליות בחברה ובמדינה שלנו – ולו כדי לומר שבנינו ובנותינו אכן לא מתו לשווא. השאלה היא איזו מסקנה אתה מוציא מכל התסבוכת הזו – האם עלינו להפסיק עם טקסי הפאתוס וכל נגזרותיהם? או שמא עלינו להתגייס, לאזור אומץ ולהפוך את המדינה הזו למקום הראוי לגור בו, מקום הראוי לכבודם של אלו שנפלו על קיומו.

    • יוסי,
      אני חושב שאנחנו דווקא די מסכימים. אני לא אומר שיש לוותר על ההנצחה והאבל הקולקטיביים, על הפאתוס שבאופן בלתי נמנע נלווה אליהם. אני אומר שאסור שהפאתוס הזה יבוא על חשבון ראיה נכונה, וכשצריך ביקורתית, של התנהלות המדינה.

    • או קי. האם הפאתוס משרת את המטרה או לא?
      כל יום שואה היו תולים בבית הספר שלי תמונה של גבר ואישה עומדים עם שלטים על צווארם מוקפים בבריונים של האס אס. השלט על צוואר האישה אומר – 'אני גרמניה מלוכלכת, מתעסקת עם יהודים' וזה של הגבר אומר 'אני יהודי מלוכלך, מחדיר את הארס היהודי שלי לגרמניות' או משהו בסגנון. אחר כך הייתה עוד סדרה של תמונות שהראתה איך משם מגיעים לגטאות, למחנות ולבסוף למשרפות.
      הייתי מצפה שאחרי זה לא תשמע בשום מקום ביטוי כמו 'ערבי מלוכלך' , מילא זה, הייתי מצפה שאנשים יתביישו להגיד משהו כשאתיופי עובר לגור לידם. אבל לא. הפאתוס והעיסוק בשואה לא מפריעים לגזענות להשתולל כאן באין מפריע. אז לגבי יום הזכרון עולה שוב השאלה – האם הפאתוס בכלל משנה משהו?

  3. עדו, אני חושב שאנחנו מסכימים.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: