פורסם על ידי: רועי רוטמן | 24 במאי 2012

השוואה

לפני יומיים נערכה בשכונת התקווה הפגנה של פעילי ימין ותושבי השכונה, הפגנה שכל כולה הסתה נגד מהגרי העבודה והפליטים האפריקאים החיים בדרום תל אביב. יוסי גורביץ היה שם יחד עם חברתו, ואת החוויות הלא נעימות שעבר אתם יכולים לקרוא כאן. אין לי הרבה מה להוסיף על דבריו של יוסי בכל מה שקשור למסיתים, למוסתים ולמזניחים. אני רוצה להפנות את הזרקור לנקודה אחת קטנה שיוסי מזכיר, כמעט כבדרך אגב: יוסי מתאר שם כיצד בשלב מסויים, אחרי שמיכאל בן-ארי וחבר מרעיו התרחקו, ניגש אליו ואל חברתו שוטר ואמר להם שהמשטרה מסתלקת, ושטוב יעשו יוסי וחברתו אם יעזבו גם הם את המקום. יוסי לא כותב זאת במפורש, אבל המשתמע מכך הוא "אנחנו לא יכולים לעזור לכם. אני מציע לכם, אם שלומכם יקר לכם, לנוס".

-=-

אתם כבר יודעים שאחת שיודעת מגיעה מעיירה בווארית השוכנת לחופה הצפוני של מדינת ישראל. העיירה הזו מפורסמת בקהילה הייקית שלה, קהילה שאחת שיודעת משתייכת אליה דרך סבתה מצד אביה. סבתה של אחת שיודעת נולדה בברלין לפני קרוב ל-90 שנה, בת יחידה ליעקב שטיינהרדט. שטיינהרדט היה צייר שקנה לעצמו שם ומוניטין בגרמניה הויימארית. אחרי עלייתו של היטלר לשלטון, החל שטיינהרדט לסבול מהטרדות חוזרות ונשנות מצד המשטרה. ביום אחד בשנת 1933 הוא נלקח לחקירה במטה האס.אה בברלין. אחרי ששהה שם מספר שעות, הוא הוכנס לחדר שבו ישב קצין גרמני. הקצין הזה, ככל גרמני טוב, היה איש תרבות ורוח שזיהה את שמו של הצייר המפורסם שטיינהרדט. בנימוס ובתרבותיות גרמנית פנה הקצין לנחקר ואמר לו "הר שטיינהרדט, גרמניה הופכת להיות מקום רע מאוד ליהודים ובעתיד שוב לא אוכל לעזור לך. אני מציע לך, אם שלומך יקר לך, לנוס". למרבה השמחה, קיבל שטיינהרדט את ההצעה.

יעקב שטיינהרדט. עשר המכות, ערוב (1921)

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. אני הולך להביא אותה בתגובה הכי לא קשורה שיש, אבל הסקרנות מחייבת אותי: בילבלת אותי קצת עם הסיפורים על קהילה ייקית מעיירה בווארית מצד אחד (חופה הצפוני של ישראל? חיפה?..), וברלין – עיר הבירה של פרוסיה-ברנדנבורג מצד שני. אני מודה שקצת איבדתי אותך שם.

    אבל אחלה פוסט, באמת.

    • פלג, מקובל בבלוג הזה להתייחס לנהריה כאל עיירה דרום בווארית השוכנת בצפונה של מדינת ישראל. אין בכך כדי לרמוז שכל אוכלוסייתה של העיירה הזו מורכבת אך ורק מבווארים טהורי דם.

  2. בבחירות 1996 הייתי , יחד עם כמה זקנות ממר"צ במשמרת בצומת כלשהי בירושלים. ספגנו עלבונות וקללות אבל בשלב מסויים הגיע רכב עם ביריונים מאורגנים של הימין והתחילה מלחמה על השלטים שהחזקנו. בסוף, מי שבא לעזרתנו היה דווקא דתי חבוש כיפה סרוגה ואז הליכודניקים עזבו כי במילא השלטים היו הרוסים לגמרי. אני רק מציין את זה כי במהומה ראיתי בזוית העין ניידת משטרה חולפת בצומת בלי לעצור. אז התקדמנו מאז, היום הם לפחות מזהירים קודם.

  3. תודה, רועי, לא ידעתי את זה.
    (אולי הגנים הפרוסיים שלי מדחיקים ממני כל דבר בווארי😉 )

  4. לשם הדיון אני מרגיש צורך להעיר שכשתבוא משטרת המחשבה קודם יתפסו את ערביי-ישראל, אני חושב. לפעילים הפוליטיים היהודים יהיה זמן לברוח. בעיקרון אני חושב שאנחנו הולכים פחות או יותר לאותו כיוון כמו גרמניה או איראן, אבל מתנגדי המשטר יצליחו לברוח, לפחות אלה מהם שרוצים, לפני שהשערים יסגרו.

  5. ההשוואה בזויה ומופרכת! איך אתה מעז להשוות הפגנה אלימה (אכן מביישת) למדיניות של רצח של אלפים, רדיפות, גזירות ושריפת בתי כנסת? עצוב לראות שאנשים עדיין לא מבינים מה קרה בשואה ולפניה. אינני תומכת באלימות עם זאת אני מבינה את תושבי דרום תל אביב שאינם רוצים שאלפי אנשים ללא עבודה, בית, טיפול רפואי וזכויות יגורו אצלם בגינות וברחובות. הממשלה וח"כ נקטו במדיניות של לא לעשות כלום, למרות כל המחאות והשיח הציבורי על המצב וללא ההפגנה הם היו ממשיכים לא לעשות כלום. לדעתי ההפגנה לא היתה בגלל מוצאם אלא בגלל שהמצב בלתי נסבל, גם עבורם.

    • ההשוואה היא להתנהגות המשטרה. ובכן ,נניח שאני שוטר ורואה חבורת בריונים מסתובבת סביב המכולת של ציון כדי לשדוד אותו. האם עלי להזעיק תגבורת או להגיד לציון שיסגור את המכולת כי אחרת ישדדו אותו?
      הקצין הגרמני ידע שיהודים נמצאים בסכנה . כשוטר עליו להגן על אזרחים גרמניים שומרי חוק אבל הוא בחר להגיד ליהודי להסתלק. גם כאן תפקידו של השוטר הוא להגן על המפגין השמאלני (ולא משנה כמה את שונאת את דעותיו) , במקום זה הוא בורח מהמקום וחושב שיצא לידי חובתו בזה שהזהיר את הקורבן העתידי.

    • שלומית,
      ראשית, ההשוואה אינה בזויה ואינה מופרכת. השוואה יכולה ללמד גם על הבדלים, לא רק על נקודות דמיון.
      שנית, הביקורת שמפנה הפוסט הזה היא, אם לא שמת לב, נגד רשויות אכיפת החוק שמעדיפות לעצום עין ולא להתעמת עם פורעים אלימים.
      שלישית, תירוצים עלובים לגזענות ואלימות אפשר למצוא תמיד, אלא שהם ישארו תמיד בדיוק ככאלה: תירוצים. שכונת התקווה, ושאר שכונות דרום תל אביב, הם מקומות קשים ומוחלשים מזה עשרות שנים. משום מה, הפוגרומים מתחילים רק כשהשחורים מגיעים. וכשלפני הפוגרומים אנשים צווחים שהאפריקאים הם אנסים/פושעים/נושאי מחלות/גוזלים את פרנסתנו, ההשוואה לטענות אנטישמיות פשוט מתבקשת. מי שאוטם את אפו ועוצם את עיניו כדי להימנע מההשוואה צריך לבחור: האם הוא מנוול של ממש או סתם אידיוט.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: