פורסם על ידי: רועי רוטמן | 18 ביוני 2012

איך למדתי להפסיק לשנוא ולהתחיל לאהוב את כריסטיאנו רונאלדו

טורניר גביע העולם של שנת 2006 היה אמור להיות מכור מראש. ברזיל, הנבחרת אותה אני אוהד מאז שהאזנתי ברדיו לניצחונה  על קוסטה-ריקה בשלב הבתים של גביע העולם ב-1990, הגיעה לטורניר הזה כאלופה המכהנת שבשורותיה משחקים שחקנים אדירים. בראשם של השחקנים האלה עמד מי שנחשב אז לשחקן הטוב בעולם, רונאלדיניו. בחוד ההתקפה של הסלסאו שיחק רונאלדו, אולי גדול החלוצים ששיחקו אי פעם. נבחרת כזו אמורה היתה לדלג לה בקלילות מעל שלב הבתים, לצלוח ללא בעיה את שלבי הנוק-אאוט ולהביס את יריבתה בגמר, תהא אשר תהא. אלא שכל זה לא קרה. את שלב הבתים אמנם עברה ברזיל עם שלושה ניצחונות חלקים, אבל היא היתה רחוקה מאוד מלהרשים. בשמינית הגמר התמודדה ברזיל עם גאנה החלשה, שלא שמעה על קיומו של משחק הגנה או קישור אחורי, וניצלה את זה כדי לנצח ניצחון מרשים ויפה שגרם לאוהדיה לחשוב ששלב הבתים היה רק גליץ' במטריקס. ואז הגיע רבע הגמר. ההגרלה סידרה לברזיל מפגש עם נבחרתה של צרפת. צרפת צלחה בית מוקדם לא מאוד קשה בצורה מאוד לא מרשימה, וברקע עדיין התנוסס לו הדגל השחור של הופעתה המחפירה בגביע העולם של 2002. לכן, הנחתי שהטראומה של המפגש בין שתי הנבחרות בגמר של 1998 לא תחזור על עצמה, והתיישבתי לראות את המשחק בלי יותר מדי דאגות. תוך חמש דקות הבנתי שאנחנו בבעיה. לבעיה קראו זינאדין זידאן.

עכשיו, אני כמובן הכרתי את זידאן וידעתי שהוא שחקן מצויין, אלא שמשום מה לא הסכמתי עם הכתרתו לאחד מגדולי השחקנים שידע המשחק, ואפילו לא עם היותו אחד מגדולי השחקנים של דורו. תשעים הדקות של משחק רבע הגמר הזה שינו את דעתי מהקצה אל הקצה. זידאן פשוט השתלט על המשחק, למראית עין ללא כל מאמץ. היתה תחושה שהאיש פשוט מושך אליו בכוח גרביטציוני כל כדור. כל התקפה של ברזיל נעצרה איכשהו אצל זידאן, שמיד הוציא התקפת נגד צרפתית. אני לא זוכר מהלכים ספציפיים של זידאן במשחק הזה, אבל אני בהחלט זוכר את תחושת יראת הכבוד והאימה נוכח האופן היעיל והיפה לעין שבו הוא פירק לגורמים את הברזילאים האומללים. תוך כדי הצפיה במשחק הבנתי שאני צופה באחד מגדולי השחקנים שראיתי אי פעם ושאזכור את המשחק הזה עוד הרבה מאוד זמן. תוצאת המשחק, 1:0 לצרפת, לחלוטין לא שיקפה את יחסי הכוחות על המגרש. צרפת המשיכה והעפילה לגמר הטורניר, שבו הגיע רגע בלתי נשכח נוסף בקריירה של זידאן.

-=-

אתמול צפיתי במשחקן של נבחרות פורטוגל והולנד בשלב הבתים של אליפות אירופה בכדורגל. שתי הנבחרות היו זקוקות לניצחון על מנת להבטיח עליה לשלב הבא, ובתחילת המשחק היתה תחושה שזה יהיה היום של ההולנדים. הולנד שיחקה יפה, וכ-10 דקות מהפתיחה עלתה ליתרון. ואז הגיע כריסטיאנו רונאלדו. את כריסטיאנו רונאלדו אף פעם לא אהבתי במיוחד, גם לא כששיחק ביונייטד. תמיד חשבתי שהוא קצת אובר-רייטד ובעיקר מעצבן מאוד. ידעתי שהוא שחקן מצויין, אבל לא הסכמתי עם הטענה שהוא טוען לכתר השחקן הטוב בעולם (לא כל עוד ליאו מסי משחק, לפחות). עד אתמול. רונאלדו היה פשוט מאוד מפחיד. הוא עשה דברים שהיו יפים כשם שהיו יעילים ופשוט מחץ את ההולנדים. בסביבות הדקה ה-70, אחרי עוד פעולה נהדרת שלו, הבנתי פתאום שאני חווה עוד "רגע זידאן" שכזה. בבת אחת הבנתי שכריסטיאנו רונאלדו הוא באמת שחקן ענק, שכל מי שאוהב את משחק הכדורגל חייב לאהוב.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. פוסט מעולה ונוגע ללב.

  2. בתור אחד שלא רואה כדורגל אני ממליץ על הסרט 'מחפשים את אריק', סרט נחמד מאד שבו דווקא טוענים שקאנטונה הוא גדול השחקנים בעולם. אני עדיין תקוע בילדותי שאז ניסיתי להשתלב בחברה ולהבין בכדורגל ואז לימדו אותי שהשחקן הגדול בעולם הוא פלה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: