פורסם על ידי: רועי רוטמן | 11 בספטמבר 2012

שלום לכולם ותודה שבאתם

בשנת 2000, ב-8 באוגוסט, עמדתי עם עוד חמישה חברים ושולחן עמוס תקרובת על המדשאה היבשה שבאזור המגורים בבסיס בו שירתנו. היה זה יום לפני יומו האחרון של שירות החובה שלנו, ומולנו ישבו ועמדו כמה עשרות חיילים שבאו לוודא שאנחנו באמת הולכים. השעה בה נקבנו לתחילת ההתכנסות קרבה, ופתאום תמיר, שאמר לימיני, אמר בבהלה: "אוי, לא הכנו שום דבר להגיד לכולם". הבטנו זה בזה בבלבול. תמיר, שהיה הראשון לזהות את הבעיה, היה גם הראשון למצוא פתרון. "שלום לכולם", הוא אמר, "ותודה שבאתם. רוטמן הכין כמה מלים להגיד לכם". לפני שהספקתי למחות, הוא דחף אותי קדימה. עמדתי שם, לצדי חמישה חברים שמחים לאיד ומולי חמישים חיילים שמתים שיגמר כבר הקטע האמנותי ואפשר יהיה להתחיל לאכול, ונאלמתי דום. אחרי כמה שניות התעשתתי, ואילתרתי את נאום הפרידה הטוב ביותר שאפשר היה לחשוב עליו בנסיבות ההן:

שלום לכולם, ובאמת תודה שבאתם. מחר אנחנו משתחררים, והיום זה היום האחרון שלנו בבסיס שבו שירתנו שנתיים וחצי. בכל שתיה שהייתי בה בשנתיים וחצי האלה, המשתחררים אומרים שהם נקרעים בין שמחת השחרור וההתחלה החדשה לבין העצב על סיומה של תקופה, הפרידה מהחברים ועזיבת השירות הבאמת מעניין שלנו. אז אני עומד כאן מולכם, מסתכל על כל מי שבא להגיד לנו שלום ועל חבריי שאיתי, ומרגיש שאני יכול לומר לכם בלב שלם: "אלוהים אדירים, כמה שאני שמח שאני משתחרר".

-=-

אם טוויטר היה שירות צבאי, היום הייתי חוגג את יומי הראשון באזרחות. החלטתי לחתום קבע, כיף לי.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: