פורסם על ידי: רועי רוטמן | 16 באוקטובר 2012

עבריין מין

ב-27 בספטמבר פרסמה העיתונאית רויטל חובל על קיר הפייסבוק שלה טקסט שעורר את חמתו של עבריין המין המורשע חיים רמון (אני מתנצל בפני רמון על השימוש בביטוי הזה. אני מבטיח שמיד עם שובו לכנסת אתייחס אליו, כראוי, בתואר "עבריין המין המורשע, חבר הכנסת חיים רמון". ככל שימונה רמון למשרת שר, אעדכן את התואר בהתאם). רמון לא אהב את הטקסט, ודאג להבהיר את זה לחובל. היום פרסמה חובל על קיר הפייסבוק שלה התנצלות, בה הבהירה כי דבריה על רמון היו בגדר השמצה, וכי חיים רמון אינו – על פי קביעת בית המשפט – עבריין מין. עוד כתבה חובל שבמסגרת ההסדר שאליו הגיעה עם רמון, היא תקדיש פרק זמן מסויים להתנדבות במעון לנשים מוכות. נוסח ההתנצלות שפורסם נראה כמו משהו שעורך-דין היה מנסח, ולכן אני מניח שרמון שכר עורך-דין שיאיים על חובל בתביעת דיבה (כמובן, יתכן שאני טועה ורמון עשה שימוש בהשכלתו המשפטית שלו. אם זה המקרה, ורמון לא שכר עורך-דין שיאיים על חובל, אני מתנצל עמוקות בפני ציבור עורכי הדין על שחשבתי שיתכן ויהיה בהם מישהו שיהיה מוכן לעבוד עם רמון).

את הסטטוס שהעלה את חמתו של רמון לא הצלחתי למצוא. אני מניח שהוא נמחק במסגרת ההסדר שאליו הגיעו חובל ורמון. עם זאת, מנוסח ההתנצלות אני מבין שהסטטוס כלל אמירה, או לפחות רמיזה בוטה, לכך שחיים רמון הינו עבריין מין כזה או אחר. החלטתי לכתוב פוסט קצר, ובו אתייחס לעובדת היותו של חיים רמון עבריין מין.

אתר האינטרנט "ויקימילון" מגדיר עבריין באלו המילים: "אדם אשר עבר על החוק". הגדרה דומה ניתן למצוא גם במילון אבן שושן, לפיו עבריין הוא "בעל עבירה, העובר על החוק, חוטא". כמובן, השאלה האם אדם עבר על החוק או לא היא שאלה עובדתית ומשפטית שלהדיוט אין בהכרח את הכלים לתת לה תשובה. אלא שבמקרה של חיים רמון, התשובה לשאלה זו ניתנה כבר. חיים רמון הועמד לדין בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שנוסחו: "העושה מעשה מגונה באדם בלא הסכמתו אך שלא בנסיבות כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג1), דינו – מאסר שלוש שנים." חשוב להזכיר שחיים רמון לא רק הועמד לדין בגין ביצוע העבירה הזו: הוא גם הורשע בדין. בית משפט קבע שחיים רמון הוא אדם אשר עבר על החוק. מכאן, אם כן, ברור שחיים רמון עבריין. השאלה היא איזה מין עבריין הוא חיים רמון. על מנת להשיב על כך, בדקתי את המקום שבו נמצא סעיף 348(ג) בחוק העונשין. מסתבר שהסעיף נמצא בסימן ה' של פרק י' לחוק, סימן שכותרתו היא "עבירות מין".

נדמה לי שאפשר לומר בביטחון יחסית גבוה שחיים רמון הוא עבריין מין מורשע. הוא אמנם אינו עבריין מין סדרתי או אדם שאורח החיים העברייני הפך לאורח חייו הרגיל, אבל חיים רמון הוא בהחלט עבריין מין.

-=-

ומילה על ההסדר שאליו הגיע רמון עם רויטל חובל. עבירות מהסוג שחיים רמון ביצע הן עבירות שפלות במיוחד. בגלל אנשים כמו חיים רמון אני נזכר בפוסט שכתבתי לפני קרוב לשנתיים, בו כתבתי, בעקבות עלייתו לאוויר של אתר "הכצעקתה" ש-

"פתאום הבנתי שאולי יש סיבה שאחשוש קצת ממה שעתיד לקרות לילדה הפרטית שלי כשהיא תהיה קצת יותר גדולה. נחתה עלי ההבנה שכל נסיעה באוטובוס, הליכה ברחוב או כניסה לחדר מלא אנשים יכולה להפוך, ברגע אחד, לחוויה מאוד לא נעימה, ואפילו טראומטית."

נדרשת עזות מצח יוצאת מגדר הרגיל מצד אדם שהורשע בביצוע עבירה מהסוג הזה לגלגל עיניים בתמימות ולדרוש ממי שמזכיר לו את קלונו שיכפר על כך בהתנדבות במעון לסיוע לנשים מוכות. עזות המצח הזו מזכירה לי את שירו של אריק איינשטיין, "אדוני השופט": שם, היה זה השכן המסכן שהכניס את ראשו מתחת לגרזן, ואילו כאן מדובר בחיים רמון המסכן שנפלה לו חיילת צעירה על הלשון.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. הרשעתו של רמון היתה חרפה מבחינה משפטית, כמוסבר כאן: http://www.kedem.info/?p=28437 עם זאת, גם אם מבחינה היושר המשפטי לא צריך היה להרשיע אותו (לפחות לא על סמך מה שהושמע בבית המשפט, ואני מתכוון למתלוננת השנייה שלא התלוננה במשטרה), הרי שהתנהגותו באותה פרשה היתה כה נאלחת עד שמי שאשכרה יצביע למפלגה שהטינופת הזו מהווה בה דמות בכירה – הוא טינופת בעצמו.

  2. אתה מתעלם מהחלטת בית המשפט שקבעה מפורשות כי הארוע "אין בו כדי להעיד שעסקינן בעבריין מין".
    http://www.humanrights.org.il/articles/יוסי10.rtf

    • ואתקן קלות: גם לפי הפרשנות שלי חיים רמון הוא עבריין מין, אבל בבואנו לדון בסוגיה חובה לאזכר את החלטת בית המשפט בשאלת הקלון, שהתייחסה ספציפית לביטוי הזה.

    • כמו שאני מבין את האמירה הזו בגזר הדין (שצוטטה מאוחר יותר בבג"צ שהוגש נגד מינויו מחדש כשר בממשלה), היא נועדה להדגיש את העובדה שמדובר במעידה חד פעמית, ולא בעניין סדרתי. בית המשפט התכוון לומר כאן שרמון אינו מנהל אורח חיים של עבריין מין ונוטל לעצמו חירויות מדי שני וחמישי. עם נקודת המבט הזו אני, כמו שציינתי בפוסט, מסכים. העניין הוא שרמון ניסה, בהתנצלות שהכתיב לחובל, ללכת צעד אחד מעבר, ולנסות לגרום לציטוטים האלה להישמע כאילו הוא בכלל לא עבריין, אלא סתם מועד. את זה אני לחלוטין לא מקבל. האיש עבריין מין מורשע וצריך לחזור ולומר את זה.

    • אני לא מבין מדוע היא התנצלה..
      היה ראוי שתביא כאן לא את גזר הדין (שהוא רק לעניין העונש) אלא את פסק הדין (שהוא לעניין ביצוע העבירה)!
      ובפסק הדין בסעיף 39 קובע בית המשפט כדלקמן ובצורה שאינה ניתנת לכל פירוש אחר:

      39. נשיקה בפה עם הלשון בניגוד להסכמה, הינה עבירת מין במובהק שאינה צריכה הוכחה. לא בהטרדה מינית עסקינן, לא בתחום האפור עסקינן ולא בתחום הדמדומים, אלא במעשה פולשני, פוגע ומשפיל.

      http://arnona.co.il/index.asp?Article=792

  3. לא תאמין אילו נשים חזקות ,אסרטיביות ומודעות לעצמן טענו בפני שנעשה עוול לחיים רמון ושמובר ברדיפה.
    מצד שני , גם דן בן אמוץ הוא עבריין מין מורשע וזה לא הפריע לנשים כמו גילה אלמגור, יהודית רביץ ונתיבה בן יהודה להשתתף במסיבת הפרידה שלו מהחיים אז מה אני מבין כבר..

  4. יאיר, למיטב הבנתי החלטת בית המשפט בסוגיית הקלון התייחסה להאם מותר לו לרוץ לכנסת, ולא לאיך מותר לקרוא לו. כמו שרועי ציין, העבירה שבה הוא הורשע מופיעה תחת רשימת עבירות המין. אם בית המשפח לא רצה שיקראו לחלאה עבריין מין, בית המשפח לא היה צריך להרשיע אותו בעבירה המוגדרת כעבירת מין.

  5. יאיר ורחביה,
    אתייחס מאוחר יותר לתגובותיכם. עם זאת, אציין כבר עכשיו שאני מתכוון למחוק חירופים וגידופים. אני מבקש להקפיד לכנות את חיים רמון רק בשמות גנאי שניתן להגן עליהם משפטית.

  6. מעורר קבס לחשוב שעבריין המין המתועב ומעורר הסלידה חיים רמון מתכוון להמשיך "לשרת את הציבור"

  7. עידו – מתי דב"א הורשע בבית משפט בעבירת מין? לא זכור לי. זה שהיה צריך להרשיעו בפדופיליה (או למצער בבעילת קטינות) זה די ודאי לאור עדויות רבות מספור, כולל של אנשים שבגדול חיבבו אותו. אבל על הרשעה לא שמעתי.

    • ב1984 . זה מה ששיגע אותי כל כך כשהתחיל מחול השדים סביב הביוגרפיה של דנקנר. נניח שכל מה שכתב דנקנר זה שקר. אז מה? האיש הורשע לכל הרוחות בבית משפט ישראלי. איך אתם ממשיכים לחבק אותו, להעריץ אותו ולראות אותו כאחד משלכם כשידלין שבסך הכל גנב כסף נאלץ לעזוב את הארץ?
      אגב, את השורה הזאת אני ממשיך עשר דקות אחרי שכתבתי את סימן השאלה שלמעלה. התיעוד על כך נעלם מהרשת, גם באתר של פסקי הדין לא הצלחתי למצוא אותו. מה לעשות שיש אנשים עם זיכרון עקשני כמוני. אני לא זוכר ימי הולדת של חברים קרובים אבל זוכר שהאיש הורשע ב10/6/1984

    • כמו עדו, גם אני לא מוצא ברשת את פסק הדין המרשיע עצמו. כן מצאתי כתבה אחת שמזכירה את ההרשעה – http://news.walla.co.il/?w=//1499688.

  8. האייטם הוולגרי והאגרסיבי, שפורסם כאן, מאד תמוהה.
    למה שמישהו יגיב כך? ישנה רק סיבה אחת. אם הוא עצמו "עבריין וולגריות-אגרסיבית ואלים" (לפחות מילולית), ורואה צורך לפרוק את הזעם האלים שלו בבלוג.
    זה יפה, זה עדיף מלהכות אנשים חלשים ברחובות (לעיתים זה קורה בד בבד). אבל זה לא פחות אלים מכל אלימות אחרת
    זה אמנם נראה "נקי" יותר, אבל זה לא.
    זה מסריח, וולגרי ואגרסיבי כמו כל "עבריינות פורמלית".
    בפרט בגלל ההנאה האנפנטילית של הכותב מ"מאמר כל כך בסדר" שהוא מפרסם…
    כולי תקווה שחיים רמון יתבע גם את הכותב הזה, על דיבה. אין דרך אחרת להשתיק כאלה.

    • אני מודה שאני לפעמים אינפנטיל. אני מודה שהפוסט הזה קצת אגרסיבי, ואני מודה שאפשר לפעמים לבלבל בין אגרסיביות לאלימות. אבל וולגריות? זה ממש מעליב. ביחוד כשזה מגיע ממישהו שמפחד להזדהות ומסתתר מאחורי שמו של אדם אחר.

  9. עכשיו הקיבלתי הודעה למחשב שכביכול העלתי תגובה, בבלוג כאן. זה לא אני!
    מישהו שלח את זה בשמי. אין לי מושג מי זה.

    • דני, זו היתה התגובה שמעל תגובתך. תיקנתי אותה בהתאם. תודה.

  10. […] עבריין מין (רועי רוטמן, roee-geist) […]

  11. כתבה יפה ונכונה. השורה האחרונה מיותרת לגמרי.

    • דני,
      אני מודה לך על חלקה הראשון של תגובתך, ומודה שאין בידי את הכלים לשפוט האם חלק זה נכון או לא. ביחס לחלקה השני של תגובתך – אתה טועה.

  12. מרבית הכותבים כאן הם גברים.. מעניין שנשים אינן מופיעות בתגובות אלה. חיים רמון נהג בטפשות, בחוסר טאקט, בפיזור נפש. לנשיקה, דוחה ככל שתהיה, שנעשה במסגרת "תחבק אותי אני רוצה להצטלם אתך למזכרת" קשה לי לקרוא עבירת מין, אנחנו מגיעים עד לקצה , קצת מעבר לקצה, עם העניין הזה. טמטום? כן. גסות רוח? כן. עבריינות מין? נו באמת… נראה לי שגם בית המשפט לא בדיוק הלך על ההגדרה הקשה הזו.

    • ש.ר.ה,
      אני מודה שאני לא מבין מה הרלוונטיות של מינם של המגיבים. אם זה מנחם אותך, אומר לך שבפלטפורמות אחרות שבהן הופץ הפוסט הזה קיבלתי לא מעט תגובות אוהדות מלא מעט נשים, ושאם היית מעיינת היטב בתגובות לפוסט הזה היית מוצאת גם את תגובתה של שושי. אני מציין את זה למרות שאני, כאמור, חושב שזה לא באמת חשוב.

      לעניין עבירת המין – את טועה. בית המשפט הלך *בדיוק* על הנקודה הזו, כשהוא הרשיע את רמון בעבירה של מעשה מגונה בלא הסכמה. אני מפנה אותך לתגובתו של עפר, שציטט משפט אחר מתוך פסק הדין (ואם תקראי את פסק הדין כולו תראי שהוא עמוס בלא מעט אמירות בדבר היותה של העבירה "עבירת מין").

    • צודקת הקצינה חיבקה אותו-ובית המשפט היה פופוליסטי שנכנע לתקשורת.

    • אני מודה שאני אמביוולנטי בעניין. באותה מידה אני לא מרגיש נוח עם ההרשעה של אותו נהג שיכור שהרג בן של שופט ונידון ל12 שנים בפנים. כלומר ייתכן בהחלט שהעונש מגיע לו אבל עורך דין שהרג אישה ואת בנה היחיד ישב 7 חודשים (!) אז בהחלט ייתכן שלרמון מגיע שיגלגלו אותו בזפת ונוצות מצד אחד ומצד שני, האם ראיתם את המשטרה והפרקליטות מפגינים חריצות שכזאת בקשר לסתם בוזגלו שנישק איזו חיילת? הייתי פעם שותף לדירה של כתבת גל"צ לענייני פלילים והיא סיפרה לי שנאלצה להוריד כמה סטירות לחי לקצינים בכירים כדי שיבינו שלישבן שלה לא שולחים ידיים. אז פתאום המשטרה הופכת לגוף הכי מגונן על כבודן של נשים?
      ממה שהבנתי נעשה פה אמבוש לחיים רמון. מצד שני הוא נפל לאמבוש, מני מזוז אמר במפורש שאם הוא רק היה אומר 'טעיתי אני מתנצל' התיק היה נסגר מיד. הבעיה היא שביהירותו הוא חשב שגם זה מתחת לכבודו והתוצאות בהתאם.

  13. אני תמהה והמומה מהתגובות הגבריות פה.
    אני אישה, ולא נולדתי אתמול. כמו כל אישה מעל גיל 20 חוויתי את רוב סוגי ההטרדה המינית מהקל כגון מבטים נוטפי ריר או הערות משפילות ועד לנסיון אונס. כמו כן אני מגדלת 3 בנות. ובעיני מה שאתה עושה בפוסט הזה פוגע בי ובבנות מיני.
    מה שנעשה פה זה זילות של המושג – עבריינות מין.
    מעבר לעוול האישי כלפי חיים רמון , שאתה בוחר להתקיף באופן אגרסיבי ותמוה, יש פה עוול כלפי נשים וזכויותיהן. ואני אסביר.
    קודם כל שיהיה ברור – אינני מכירה אישית את חיים רמון. מעולם לא הצבעתי בשבילו ואפילו ממש לא חיבבתי אותו כפוליטיקאי, או כאדם עד כמה שנראה לי מתוך השתקפות דמותו בתקשורת.
    ועכשיו השקפתי – אם חיים רמון הועמד לדין על תקיפה מינית – גם החיילת היתה צריכה להועמד לדין על אותו סעיף.
    עבריינות מין היא פעולה מינית שברור שהצד השני לא רוצה בה.
    לא תמיד, או יותר נכון, כמעט אף פעם הרצון הזה לא עובר בדיקה מקדימה. כמה פעמים שאלתם, או נשאלתם : אתה רוצה ש…..אניח עליך יש/אחבק/אנשק בלחי/בפה…..כי הרי , לו כך, היינו מלווים כל התקדמות במגע הפיסי בהמון שאלות הבהרה.
    האם את/ה רוצה שאחבק אותך ? או האם עכשיו אחרי שהתחבקנו והגפפנו, מותר לי לנשק אותך בשפתיים? או האם אפשר עכשיו (אחרי שהתחבקנו והתגפפנו והתנשקנו) לסיים בחדירה ? איפה עובר הגבול בין התקדמות טבעית והדרגתית לבין תקיפה ?
    הגבול הזה נזיל ולא חד וחלק. לפיכך כולנו מבצעים הערכות מצב, בכל רגע נתון, בהתאם למבחן הסבירות.
    לקפוץ על אדם מבין השיחים ולאנוס אותו – ברור בעליל שזה לא מרצונו ולא עובר שים מבחן סבירות.
    להתיישב ליד זר באוטובוס ולהניח עליו יד , גם זה מעבר ברור על הסבירות.
    לגשת לאדם זר לבקש ממנו להצטלם איתו, ואז לחבק אותו ולהניח לו יד על הבטן – האם זה עובר את מבחן הסבירות ? האם זה לא הטרדה ?
    ואם זה נעשה, ואדם אחד חיבק את השני , וגם הניח לו יד על הבטן (אקט אינטימי וסקסי במיוחד) האם זה לא רמז לרצון בקרבה פיסית ?
    הנחת יד על הבטן היא איתות ברור לכוונה לקרבה פיסית. אני מודיעה בזאת חגיגית שאם גבר זר (או אפילו מכר) יניח לי יד על הבטן , הוא יקבל תגובת התנגדות מיידית (אם לא סטירת לחי). משום שהבטן שלנו זה איזור ארוגני.
    את כל אלו עשתה החיילת שניגשה לרמון וביקשה להצטלם חבוקה איתו. אני לא יודעת מה היו מחשבותיה אבל ברור שהן הביאו את רמון (כנראה) להבנה שגויה של כוונותיה. בוא עשה מה שנראה לו המשך טבעי.
    לו היה עושה זאת תוך שימוש באלימות , או חוזר על הפעולה, או עושה זאת גם לנשים אחרות – אז היה ניתן אולי להסיק שזה נעשה כנגד רצונה ושהוא לא חיפש הסכמה למעשיו. והרי ברור בעליל שלא זאת היתה דרך פעולתו. הוא לא תכנן דבר (אם כבר רק היא תכננה), הוא נענה לרצונה להתחבק איתו ו(כנראה בטעות) זרם עם זה צעד אחד קדימה.

    הגברת הצעירה שגתה במסרים שהעבירה לו, והוא שגה ברמת הפרשנות להם.
    אם היא לא נאשמת בהטרדה מינית, גם הוא לא צריך להיות מואשם.
    ומי שדואג לבנותיו, כדאי שילמד אותן איפה עובר הגבול בין מגע פיסי קליל ולא אינטימי, כגון עמידה כתף אל כתף לפני הצלם, לבין מגע אינטימי, כגון הנחת יד על הבטן.
    בדיוק כמו שילמד את בנו איפה עובר הגבול בין לחיצת יד , או הנחתה על הכתף, לבין הנחת היד על חזה האישה או על בטנה.
    כולכם אנשים מבוגרים – תבדקו קצת בנבכי הזיכרון שלכם – אף פעם לא טעיתם בהבנת הכוונות של הצד השני ? אף פעם לא ניסיתם איזה אקט אינטימי שבדיעבד לא היה רצוי ע"י המין השני ?
    חיים רמון הוא גבר ששגה בפעם הזאת .
    להפוך אותו בגלל זה לחלאה ???
    לא נסחפתם ?

    • תגובתך אינה מובנת, והיא כנראה צריכה להיות מופנית לשופטים שישבו בדין ופסקו את פסק הדין שהכריע לחובתו של רמון. משהגיעו אלה למסקנה כי רמון חייב בדין הפלילי (מעל לכל ספק סביר, כמובן) לאחר בדיקת מכלול הראיות, ניתן לומר כי רמון הוא עבריין שהורשע בעבירת מין- קרי "עבריין מין". עבריינות מין משתרעת על קשת רחבה של מקרים, בין היתר, גם המקרים שציינת. לדעתי הזילות באה מכיוונך- כאשר משתמע מדברייך כי עבירה כמו של רמון היא פחותה מעבירת מין אחרת, ולכן ניתן לקרוא לה "שגיאה" בלבד.
      לגופו של עניין, ובכלל ללא רלוונטיות לפוסט עצמו, אינך מתייחסת כלל ליחסי מרות שהיו בין החיילת לבין רמון- שהם לדעתי הנושא המרכזי בתיק זה.

  14. בלי להתייחס למינם של המגיבים, אהבתי את הפוסט ואת התגובות אליו.
    לעניין "עבריין מין"- אני מסכימה שההרשעה של רמון בעבירת מין מכשירה אותו לשאת בגאון את התואר.
    לעניין המידה שבה היה ראוי או לא להרשיעו- היותי (והיותך, מיכל) אם לבנות לא הופכת אותי לצודקת יותר או פחות. היותי אשה עם נסיון כלשהו היא זו שעליה בנוי הטיעון. והטיעון הוא כזה: כאשר אני מקיימת קשר כלשהו עם אדם (גבר או אישה), אין צורך בחתימה על טופס הסכמה מודעת כדי להתקדם משלב לשלב. חיבוק בטן אל בטן מהווה רקע מספיק טוב לנשיקה, ואם הצד השני לא מעוניין- על הצד השני לתת סימן לאי ההסכמה (אפילו אם הסימן הזה הוא רתיעה קלה לאחור, ולא קריעת טופס הסכמה מודעת)
    לעומת זאת, כאשר מדובר בזר מוחלט, בסיטואציה לא אינטימית כמו צילום, וביחסי כוחות ברורים (גבר מבוגר שהוא שר בממשלה ומעסיק לעומת חיילת בסדיר, בת 20 שעובדת או עבדה אצלו)- בסיטואציה כזו צריכים להתעורר אצל הגבר סימני אזהרה גדולים מאוד לגבי כוונותיה של החיילת להתנשק איתו "עם הלשון". ואגב, יד על הבטן בצילום כאשר נמצאים זה לצד זה אינו המגע האינטימי של ליטוף על הבטן. מיכל מנסה לטעון שהעובדה שהיתה שם יד על הבטן בצילום פותחת עבור רמון את הפתח לחשוב שהחיילת מעוניינת בנשיקה עם לשון. בעיני (וכנראה שגם בעיני השופטים) אין זה כך.
    ולבסוף, לגבי תפקידנו כהורים בפרשה זו ובאחרות- רק משום שעל כל אחת ואחד מאיתנו החובה לחנך את ילדינו לגבי התנהגות נאותה, לא אור שאין למדינה סמכות ואחריות להעניש את מי שלא נהג לפי הכללים. רמון לא נהג לפי הכללים שהוריו לימדו אותו (ואולי כן? זה משנה בכלל?), ועל כן המדינה מענישה אותו. חלק מהעונש שהמדינה נותנת כשמדובר בפליחלים, הוא התווית הציבורית של מי שהורשע בפלילים. למשל, במקרה של רמון, התווית של היותו עבריין מין מורשע

  15. עדכון: חיים רמון ניסה לאסור לכנותו גם עבריין באופן כללי, אך נציב קבילות הציבור של רשות השידור דחה זאת:
    http://www.themarker.com/advertising/1.1848609


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: