הילה בניוביץ'-הופמן, בעלת הבלוג ואן-דר-גראף אחותך, יזמה לאחרונה את הקמתו של האתר "מכתבים לבריאות", שאליו יכולים אנשים להעביר סיפורים המדגימים את קריסתה האיטית של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. הסיפורים מתפרסמים באתר ונשלחים במקביל במכתבים לשרת הבריאות, שר האוצר וראש הממשלה (שאליו, כרגיל, נחזור בסוף הפוסט). הפוסט הזה הוא הסיפור האישי שלי, והוא יתפרסם גם באתר "מכתבים לבריאות" (כשיגיע תורו. הילה מוסרת לי שלמרבה הצער הצטברו אצלה סיפורים רבים, ואני לא מתכוון לבקש שיקדמו אותי בתור על חשבון אחרים).
-=-
הבת שלנו, שירה, צריכה לעבור אבחון פסיכולוגי. היא בת שלוש שנים ותשעה חודשים והיא צריכה לעבור את האבחון הזה בדחיפות. היא צריכה לעבור את האבחון הזה כדי שנוכל לדעת בעוד כך וכך זמן אם קרה לה משהו כתוצאה ממצב רפואי שהיא סובלת ממנו. היא צריכה לעבור את האבחון בדחיפות מכיוון שהיא מקבלת תרופה למצב הרפואי הזה, תרופה שיוצרת שינויים התנהגותיים שמקשים על אבחנות פסיכולוגיות ברורות וכל יום שעובר מגביר את השפעת התרופה עליה. התייעצנו קצת עם סביבתנו, וכולם אמרו לנו שלשם כך אין שום צורך שנדבר עם מומחה פרטי, והשירות שנקבל מהמרכזים להתפתחות הילד בבתי החולים הציבוריים או בקופת החולים שבה אנו חברים הוא שירות טוב דיו. אז עשינו מה שצריך לעשות במקרה כזה ופנינו לרופאת הילדים של שירה כדי לקבל הפניה. אלא שאז הסתבר שאין די בכך. ההפניה שיכולה לתת לנו רופאת הילדים חייבת להיות מלווה בבקשה שנגיש לועדה מיוחדת, שתתכנס ותדון ותחליט האם לאשר לנו את ההפניה והאם להוציא לנו טופס 17. רק אחרי שהועדה תתכנס ותדון ותחליט ותעביר לנו את החלטתה, נוכל אנחנו להתקשר ולקבוע תור (שממילא סביר שיהיה בעוד כמה חודשים). ויתרנו. בשבוע הבא שירה תיפגש עם פסיכולוגית באופן פרטי.
מקצועיותם של האנשים הטובים בשירות להתפתחות הילד של קופת החולים ובית החולים אינה מוטלת בספק. גם רצונן של הנשים הטובות שעובדות שם לעזור היא דבר שאני לא מפקפק בו. אבל מה כל זה עוזר לי אם אני צריך את הגישה אליהם בשבוע הבא? אני בטוח שהסיבה שהם לא יכולים לראות את שירה בשבוע הבא היא לא שהם עצלנים, אלא שהם עמוסים: פשוט אין מספיק פסיכולוגים ופסיכולוגיות בבית החולים או בקופת החולים, והתורים מתארכים עד מאוד. למזלנו היחסי, אנחנו יכולים לעמוד בעלות הכספית של קביעת פגישה עם מומחה פרטי, אבל לא כולם יכולים. ומי שלא יכול, ממתין.
-=-
הפוסט הזה חב תודה לערן כ"ץ, שלולא דברים שכתב בבלוגו הייתי שוכח לקשר בין היוזמה של הילה לבין שירותי בריאות הנפש.
-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.
Roee-geist 
איטית? הקריסה ממש לא איטית למעשה היא כבר התרחשה
By: ido2267 on 24 במאי 2014
at 19:42
תודה על השיתוף ועל הסיפור. כפי שכתבתי בפייסבוק, אני מאחלת לשירה מכל הלב שעד שתגדל, תהיה פה מערכת בריאות יציבה ומתפקדת, שבה השיקוץ המכונה "טופס 17" על כל סיבוכיו הבלתי נסבלים כבר לא יהיה קיים.
By: vandersister on 25 במאי 2014
at 00:23
עשרות אלפי, ואולי מאות אלפי מבוטחים – אין לי נתון – מבצעים בדיקות שגרתיות לאבחון מוקדם של סרטן.
המדובר בבדיקה שגרתית של גילוי דם סמוי בצואה, בדיקת ממוגרפיה וכו׳.
בחלק מהמקרים עולה חשד לגידול, שמחייב בדיקה לאישוש או להזמת החשד. (קולונסקופיה במקרה של ממצא חיובי בבדיקת דם סמוי, ביופסיה במקרה של גוש בשד וכו׳)
לעיתים מצביעים ממצאי הבדיקה הנוספת כי החשד לגידול סרטני מעלה כי אין גידול כזה, ולעיתים – כי החשד היה במקומו.
בשני המקרים נמצאים המבוטחים במתח עצום, ומבקשים לאשש או להזים את ממצאי הבדיקה מייד.
גם החיים תחת המתח של: ״האם אני בסכנת מוות בעתיד הקרוב?״ וגם השאיפה להתחיל בטיפול מיידי כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה במקרה של ממצא חיובי.
ההמתנה הממושכת לבדיקה לאלה שאינם מסוגלים לממן את הקדמת הטיפול שלא דרך הכיסוי הביטוחי היא בבחינת פשע שלטוני כאשר הציבור יודע מהי רמת הכיסוי הביטוחי לזכאים להנות ממנעמי השלטון, ולאן זורמים סכומי כסף שהיו צריכים להיות מוזרמים למערכת הבריאות הציבורית.
האם מישהו ערך אי פעם מחקר משווה של תוחלת החיים של ראשי ממשלות, נשיאים, שרים, חברי כנסת – ביחס לתוחלת החיים של ה״אזרח הפשוט״?
By: זאב בק on 25 במאי 2014
at 07:22
[…] בתשלום לאופציה של רפואה פרטית. הסיפור פורסם לראשונה בבלוג של רועי […]
By: ויתרנו. | מכתבים לבריאות on 26 ביוני 2014
at 10:30