פורסם על ידי: רועי רוטמן | 29 במאי 2014

בוינק

השבוע לפני 17 שנה סיימתי את שנת הלימודים שלי בגבעת חביבה. השבוע האחרון של הלימודים התאפיין, אם להתנסח בעדינות, בזריקת זין מפוארת. זה היה שיאו של חודש שבו לאט לאט עברנו לחיות כאילו היום מתחיל ב-11:30 ומסתיים לא הרבה לפני שלוש לפנות בוקר. העובדה שהלימודים החלו ב-8 בבוקר לא עניינה אותנו יותר מדי. וזו לא היתה פריקת העול היחידה שלנו.

שבוע לפני סיום הלימודים קמנו בבוקר וגילינו שהנהלת גבעת חביבה עצבנית עלינו. העצבים היו לגיטימיים, כי מסתבר שבמהלך הלילה שקדם להם הסתובב מישהו מאיתנו (אני עד היום לא יודע מי) וקישט את כל מסדרונות המגורים בגרפיטי ונדליסטי ולא מעניין. ההנהלה הציבה בפנינו אולטימטום: או שננקה, או שנשלם. החלטנו לנקות. באותו ערב, אחרי שסיימנו לא לעשות שיעורים, הגענו עם חומרי ניקוי למסדרון המטונף והתחלנו לקרצף. הלילה ההוא, שזכה לכינוי "ליל הטרפנטין הגדול" היה חוויה שנצרבה יפה-יפה בזכרונם של כל המעורבים. יתכן שזה קשור לעובדה שבשלב מסויים מישהו הציב במסדרון מערכת סטריאו, הכניס לתוכה דיסק של הפרודיג'י, הגביר את הווליום עד הסוף והפעיל. עבדנו ועבדנו ואז התחיל השיר הבא. עידן סימן שנהיה בשקט. ואז, ברגע הנכון, צעק "בוינק!" ואנחנו התחלנו לרקוד.

מאז, אני לא יכול לשמוע פרודיג'י בלי שיעלה לי ריח של טרפנטין באף. אני אוהב ריח של טרפנטין.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: