פורסם על ידי: רועי רוטמן | 31 באוגוסט 2014

איך הכל מתחיל פה

שירה היא אוהדת של מנצ'סטר יונייטד. אין לה ברירה, למסכנה. פחות או יותר מיום שנולדה מחנך אותה אביה לכך. כשמורמות גבות, יש בפי האב תשובה חד משמעית: "זה אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל באינדוקטרינציה".

אבל לפעמים האינדוקטרינציה מתחילה מוקדם מדי. שירה פותחת מחר את שנת הלימודים הראשונה שלה במערכת החינוך העירונית. מערכת החינוך העירונית זה ביטוי נחמד שמאחוריו מסתתרת למעשה מערכת החינוך הממלכתית. וזה כבר קצת פחות נחמד לי. כבר המילה הזו, "ממלכתי", היא מילה בעייתית. באיזו ממלכה מדובר? מי המלך שמולך עליה? מה הוא רוצה ממני? מה הוא רוצה משירה? ואז ני מסתכל מסביבי ורואה את התוצרים של הממלכתיות הזו. אני בדרך כלל לא אוהב את מה שאני רואה. אני זוכר את החינוך הממלכתי שאני קיבלתי, לפני 30 שנה. אני זוכר את הכניסה של הצבא לעולם שלי, אולי עוד בגן, כמעין משהו שברור שכל החינוך שאני מקבל הוא בסך הכל מסדרון שמוליך אליו. ומכאן הקפיצה האסוסציאטיבית לאירועי הקיץ האחרון קצרה מאוד, קצרה מדי. ואז אני מגיע לאסיפת ההורים של טרום-פתיחת-השנה, ומנהלת אשכול הגנים (כן, כן) מראה לכולנו מצגת שכל כולה "ידנו מושטת לשלום" הישן והטוב (שהביעה תקווה שאם נדבר השנה על "פצצות", הכוונה תהיה רק לבלונדיניות) ואחריה קליפ של אימג'ן של ג'ון לנון שבו, לצללי לתפילת השלום והאחווה, מוקרנות תמונות של ילדים רעולי פנים מיידים אבנים על רקע עשן שריפת צמיגים שחור. אני יודע שזה מוקרן רק להורים, אני יודע שהילדים בבית ולא רואים את זה, אבל אני גם יודע שהאנשים שהקרינו את זה מקבלים מחר את הילדה שלי לרשותם, ואני יודע שהאנשים האלה – הם ושכמותם – יהיו אחראים על עיצוב דמותה של שירה לא פחות ממני בארבע-עשרה השנים הבאות.

אבל זה לא נכון. אני עדיין אבא של שירה, אחת שיודעת היא עדיין אמה. שנינו תוצרים של מערכת החינוך הממלכתית, ושנינו לא בדיוק ממלכתיים. הסביבה הקרובה שלי, משפחתי הגרעינית, חבריי הקרובים והטובים, גם הם הצליחו שלא להתקלקל. יש לזה משקל. אולי אם אני יצאתי (פחות או יותר) בסדר, אני יכול לקוות שיחד עם אחת שיודעת אנחנו נצליח להוציא בסדר גם את שירה, ילדה חכמה ופיקחית ומצחיקה ובוגרת ואוהבת וקשובה לזולת שכמותה, שיודעת היטב להבחין בין טוב לרע.

וזה העניין, אני חושב, במעבר למערכת חינוך. התפקיד של המערכת הוא להעניק לשירה סט של כישורים ולחברת אותה. התפקיד שלנו הוא לווסת, לאזן ולבלום את המערכת כשצריך, אבל גם לתת לה תמיכה כשצריך. שני התפקידים הם תפקידים שילד צריך שיהיה מי שימלא אותם בחייו, ואני חושב שטוב שאת כל אחד מהתפקידים ממלא מישהו אחר. כמו שאמרה שירי לפני כמה שנים, החינוך הממלכתי אינו רע אינהרנטית. יש בו בעיות, אבל הוא יוצר את הקהילה שבה שירה תחיה בסופו של דבר. אז טוב ששירה תהיה חלק מזה, וטוב שיש לה הורים שידעו לנסות לעזור לה לנווט את דרכה בו.

בהצלחה, שיר-שירונה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

 


Responses

  1. בהצלחה שירה!

  2. שיהיה בהצלחה!


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: