פורסם על ידי: רועי רוטמן | 17 בנובמבר 2014

אין חדש תחת השמש

בעל הבלוג כבר התלונן בעבר על היעדר הכבוד שרוחשת ממשלתו הרעה של בנימין נתניהו למשפט החוקתי, וכיום הוא שמח לראות שהממשלה האזינה לביקורת, מצאה אותה מוצדקת והפריטה את היעדר הכבוד הזה לעובדי קבלן שירחשו אותו בשמה.

-=-

בית המשפט העליון, ואלו חדשות ישנות, קבע שהחוק שמאפשר לכלוא מהגרים שנכנסו לישראל שלא כדין מאפריקה בכלא הפתוח "חולות" הוא חוק בלתי חוקתי. בית המשפט העליון לא הסתפק בקביעה האמורפית הזו, וקבע כי החוק בטל ומבוטל.

שמעה זאת איילת שקד, חברת כנסת פעלתנית מדי מאחת ממפלגות הקואליציה, והגישה הצעה לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצעתה של ח"כ שקד באה לקבוע שאם בג"ץ פוסל הוראת חוק, יכולה הכנסת להתגבר על פסיקת בג"ץ ולחוקק את החוק בשנית, ובתנאי שיעבור ברוב של 61 חברי כנסת. עכשיו, באופן כללי, אני בעד מיסוד של מערכת היחסים שבין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. זה בסדר שחוק יסוד יקבע כיצד מפעיל בית משפט ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת וזה בסדר שחוק יסוד יקבע מה עושה הכנסת עם הביקורת השיפוטית הזו, ובאילו תנאים היא יכולה להתגבר עליה. אלא שיש לי בעיה עם המוטיבציה הנקודתית לתיקון חוק היסוד הזה דווקא עכשיו. ח"כ שקד לא מתעניינת באיזון הנכון שבין רשויות השלטון השונות בדמוקרטיה הישראלית. ח"כ שקד רוצה שבנקודת הזמן הנוכחית היא וחבריה הגזענים יהיו בעלי הנבוט הכי גדול.

-=-

כל מי שנבחן בעשרים השנים האחרונות בבחינת הבגרות באזרחות יודע שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ושקיים מתח מתמיד בין הדמוקרטיה לבין היהדות בהגדרת המדינה. ההירארכיה המדוייקת בין שני הקטבים האלה מעולם לא נקבעה רשמית. ראה ח"כ זאב אלקין (יו"ר הקואליציה) שכך המצב, והציע את הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. הצעת חוק היסוד נועדה, לדברי המצדדים בה, להבהיר אחת ולתמיד שיהודית קודמת לדמוקרטית. קראתי את הצעת חוק היסוד והשתכנעתי שאין בה דבר שיוצר הירארכיה בין יהדותה של המדינה לדמוקרטיותה, ושיש בה מספיק מרחב תמרון פרשני שישאיר את הבלאגן על כנו.

ראשית, פורמליסטיקה. ההצעה הזו אינה מבטלת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת חוק יסוד: חופש העיסוק, בהם נקבע מפורשות שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. למעשה, כל שהיא עושה היא להצטרף כדבר חקיקת-יסוד שלישי שבו נקבע קיומו של מתח בין שני קצוות אלו של הסקאלה. השינוי המהותי היחיד הוא בעובדה שהמלים "יהודית ודמוקרטית" אינן צמודות זו לזו, וכל אחד משני הערכים האלה נקבע בסעיף שונה בהצעה. מעבר לכך, חוק היסוד אינו משנה מהותית הסדרים שונים שקבועים כבר כיום בדין הישראלי. קביעת מעמדם של "התקווה", דגל המדינה וסמלה קיימת כבר כיום בחקיקה הישראלית, ומעשית אין הבדל גדול בין המצב כיום להעלאתם למדרגה חוקתית. גם כללי הפרשנות המשפטית ששולחים שופטים אל הדין העברי קיימים כבר כיום בחוק יסודות המשפט. מורשתם של נביאי ישראל המוזכרת בסעיף 4 לחוק? היא מוזכרת גם במגילת העצמאות (שאמנם אין לה תוקף נורמטיבי, אבל היא משחקת תפקיד חשוב בפרשנות משפטית בסוגיות מהסוג הזה). הדברים האלה נכונים גם לגבי אזכור השבות בחוק. לא יודע אם שמתם לב, אבל חוק השבות חל רק על יהודים ממילא, ואם יש מישהו שחושב שמעמדו אינו איתן דיו רק כי הוא חוק רגיל ולא חוק יסוד, שיבושם לו.

הבעיה האמיתית בחוק הזה היא, שוב, המוטיבציה הנקודתית לחקיקתו. החוק ותומכיו מניחים, ופועלים ליצירת אווירה ציבורית שתחזק את ההנחה הזו, שבנקודת הזמן הנוכחית (כמו גם בעתיד הנראה לעין), המחנה הפוליטי שלהם קובע לא רק את כללי המשחק, אלא שולט גם בזהותם של פרשניהם של הכללים האלה. ההנחה הזו יש לה על מה שתסמוך, כמובן, מה שמייתר עוד יותר את חקיקת חוק היסוד הזה. הימין הדתי לא צריך חוק יסוד כדי להשתמש במשפט העברי כהשראה לחקיקה מודרנית. אם וכאשר השמאל החילוני יחזור לשלטון, הוא יוכל בקלות למצוא השראה במקום אחר. בית משפט שפועל באקלים פוליטי וציבורי ימני, וששופטיו מונו באקלים כזה, יכול שיטה להעדיף את היהדות על פני הדמוקרטיה כבר היום. באקלים ציבורי ופוליטי אחר, גם אם יחוקק חוק היסוד, יימצא בוודאי השופט שיעדיף את סעיף 3 לחוק היסוד על פני סעיף 1.

וכמובן, תמיד עולה השאלה "מהו יהודי". איילת שקד ונפתלי בנט, למשל, מכוונים את פועלם החקיקתי אל הציבור שסבור שצדקו חז"ל באומרם שקשים גרים לישראל כספחת. מנגד ניצב מחנה אחר שסבור שדווקא ספר דברים מחזיק באמת בצוותו אותנו "ואהבתם את הגר". ויוזכר, אם כבר ביידישקייט עסקינן, שזו האחרונה היא הוראה מדאורייתא, ואילו ההיגד הראשון הוא מדרבנן.

-=-

ולמה עובדי הקבלן שהוזכרו בפסקה הראשונה? איילת שקד וזאב אלקין הם חברי כנסת של הקואליציה. למרות זאת, הצעות חוקי היסוד שהגישו הוגשו כהצעות חוק פרטיות (שהממשלה תחליט האם לאמץ או לא). הצעות כאלה, אם הן מגיעות מהמחנה הפוליטי שנמצא בשלטון וזוכות לתמיכת מנהיגיו, מן הראוי שיעובדו על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים (למשל, משרד המשפטים) ויונחו על שולחן הכנסת כיוזמה ממשלתית מסודרת.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: