מהות המעשה

באיחור קל קראתי את סעיף 345 לחוק העונשין, הוא הסעיף העוסק בהגדרת עבירת האונס והעונש עליה, והשתכנעתי שהאירועים המזוויעים באיה נאפה שעליהם קראנו בשבועיים האחרונים הם לא תיאור של "רק" צילום והפצה של סרטונים מיניים ללא רשות (מעשה שהוא כשלעצמו עבירה פלילית), אלא תיאור של עבירת אונס מובהקת, כפי שזו מוגדרת במשפט הישראלי. בנוסף, הגעתי למסקנה שהאונס הספציפי הזה הוא אונס בנסיבות מחמירות, שהעונש עליו חמור יותר מאשר העונש הרגיל על עבירת אונס. צייצתי את דעתי זו ונתבקשתי על ידי תמר להסביר את כוונתי. הסברתי את זה בשרשרת ציוצים בטוויטר, אבל אני רוצה לחזור על זה גם פה.

-=-

סעיף 345(א) לחוק העונשין הישראלי עוסק בהגדרה משפטית של המונח "אונס". הנה ציטוט שלו (ההדגשות שלי):

345. (א)  הבועל אשה –

(1)   שלא בהסכמתה החופשית;

(2)   בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;

(3)   כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או

(4)   תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;

(5)   תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית;

הרי הוא אונס ודינו – מאסר שש עשרה שנים.

מה שאנחנו יודעים על מה שקרה באיה נאפה הוא זה: אשה נכנסה לחדר במלון עם מספר לא ברור של גברים, שקיימו איתה יחסי מין (ככל הנראה בהסכמה, אבל אני בטוח שגם על זה אפשר להתווכח) תוך שהם מצלמים את מעשיהם ומפיצים את התיעוד (וזה כבר לא היה בהסכמה). לדעתי, יש הבדל מהותי בין יחסי מין שתכליתם הנאה של כל הצדדים המעורבים ובין יחסי מין שתכליתם השפלת מי מהצדדים והפקת פורנו חובבים בהשתתפותו וללא הסכמתו. הסכמתה של אישה לקיום יחסי מין צריכה להיות ביחס לכל הפרטים המהותיים בו. כשם שאדם שמסיק מהסכמה של אישה לשוחח, להתחבק או להתנשק עימו גם הסכמה לשכב עימו הוא אנס (ערכית ומשפטית), גם אדם שמסיק שהסכמה להיכנס עימו למיטה היא בהכרח גם הסכמה להיכנס עימו לאולפן הסרטה מאולתר הוא אנס. וכמו שכתוב בציטוט שלמעלה, מי שאונס צפוי לעונש של 16 שנות מאסר.

אלא מה? כמו שאפשר להסיק משמו של סעיף 345(א), קיים גם סעיף 345(ב). זה סעיף שעוסק באונס בנסיבות מסויימות (שאני, ולא החוק, קורא להן "נסיבות מחמירות"), וכדאי להביא כאן גם אותו (שוב, ההדגשות שלי):

345. (ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס – מאסר עשרים שנים אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה: –

(1)   בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן
(א)(1), (2), (4) או (5);

(2)   באיום בנשק חם או קר;

(3)   תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;

(4)   תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;

(5)   בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

אחד הדברים שאנחנו יודעים על מה שקרה באיה נאפה הוא שלא היה מדובר באירוע בארבע עיניים. לא מדובר באדם בודד שצילם את עצמו מקיים יחסי מין עם הנפגעת בלי לבקש ולקבל את רשותה לכך. מדובר בכמה וכמה אנשים שצילמו ועודדו זה את זה. המסקנה היא שכל אחד מהאנשים האלה ביצע עבירת אונס כפי שהוא מוגדרת בסעיף 345(א)(2), וכל אחד מהאנשים האלה ביצע את העבירה הזו בנסיבות מחמירות כפי שהן מוגדרות בסעיף 345(ב)(5), ולכן העונש שיכול להיגזר עליו הוא לא 16, כי אם 20 שנות מאסר.

-=-

כל הדברים האלה נכונים לגבי מעשים שבוצעו בישראל. הבעיה כאן היא שאיה נאפה אינה בישראל, ולכן החוק הפלילי הישראלי אינו חל על מעשים שבוצעו בה. לכן, כל הפוסט הזה לא משנה הרבה לעניין הסיכונים המשפטיים שבהם חבורת האנסים מאיה נאפה עשויה למצוא את עצמה. אלא שרשימת האיסורים הפליליים שחברה החליטה להטיל על עצמה משקפת, לפחות תיאורטית, את התפישה הערכית של החברה הזו. החברה הישראלית בחרה להכניס יחסי מין שהתקיימו בהסכמה שהושגה במרמה תחת הגדרת אונס ולצד זאת לקבוע שאונס שבוצע בקבוצה חמור יותר מאונס שביצע אדם בודד. לא מדובר פה בילדים-של-כולנו שבסך הכל נסחפו קצת וצילמו את עצמם באקט מיני. מדובר פה באנסים דה-פקטו, גם אם לא דה-יורה. אולי הם ניצלו מסנקציות פליליות, אבל העובדה הזו אינה מחסנת אותם מביקורת ערכית ומסנקציות חברתיות. חייבים לזכור ולהזכיר את זה, כדי שהילדים-של-כולנו האלה ידעו שכשאנחנו מסתכלים עליהם אנחנו רואים בני אדם שיש להם נשמה ומצפון של אנסים, ואנחנו מתייחסים אליהם בהתאם.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.