פורסם על ידי: רועי רוטמן | 7 באוגוסט 2015

שירת העשבים

דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו.

יש את העשב שדוקר הומואים שצועדים ברחובות העיר ויש את העשב שקורא להומואים האלה "בהמות" ו"תועבות". יש את העשב שמקים מחנה ריכוז לשחורים ויש את העשב שצועק שהאפריקאים הם סרטן. יש את העשב ששולח לי תגובה לבלוג ומאיים עלי שהוא יודע איפה אני גר ויש את העשב ששולח תגובה שאומרת שצריך לירות לכל המסתננים בראש וחבל שאמא שלי לא התאבדה לפני שילדה אותי. יש את העשב שרוצח ראש ממשלה, ויש את העשב שרק הראה שאפשר. יש את העשב שנכנס לבית תפילה ויורה בעשרות מתפללים למוות, יש את העשב שקורא כיכר על שמו של היורה ויש את העשב שכותב על "תורת המלך" ועל "ברוך הגבר". יש את העשב ששורף ילד בן שנה וחצי בעודו ישן ויש את העשב שאומר שילדים נשרפים בגלל תפישות של שמאל רדיקלי. יש את העשב שגוזל קרקע של חברו ובונה עליה בית ויש את העשב שעומד על גג אותו בית ומשלהב את ההמון. ההמון הזה, כמובן, אינו המון. לכל עשב ועשב בו יש שירה מיוחדת משלו, כאמור. אלה קוראים מוות לערבים ואלה קוראים מוות לבג"ץ. יש את העשב שקורא לי "מוסר" ו"בוגד", ויש את העשב שאומר שאנשים כמותי הם חיידק טורף שפוגע במוח. יש את העשב שקורא למרוד במדינת בג"ץ ויש את העשב שקורא לעלות על בית המשפט עם D-9. יש את העשב שלא מוכן להשכיר דירה לערבי ויש את העשב שלא מוכן להשכיר דירה להומו. יש את העשב שחושב שבזמן לחימה אפשר לאנוס את נשות האויב ויש את העשב שחושב שצריך להרוג את ילדי האויב לפני שיגדלו. יש את העשב שסבור שעשבים כמותו לא צריכים להינשא לערבים ויש את העשב שסבור שעשבים כמותו לא צריכים לדקור יהודים (זה אותו עשב, רימיתי). יש את העשב שמגיע לסמל מכוניתו של ראש הממשלה ויש את העשב שמאיים ליטול את תעודת הזהות מהערבים אזרחי ישראל. יש את העשב ששולח את יריביו הבוגדים לעזה ויש את העשב שסתם שולח אותם הביתה (אבל לא באוטובוסים).

ביבי2

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו הרעה של בנימין נתניהו.

 

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 5 ביולי 2015

סיסטרהוד

לפני שנה ומשהו, כשהתחלנו לספר לסובבים אותנו שאחת שיודעת בהיריון, אמרו לנו שנתכונן לתקופה לא קלה עם שירה, שבטח תרגיש קצת קנאה ואיום על מעמדה כבת יחידה ונכדה בכורה. תהינו אם כדאי להתחיל להכין את שירה, אבל הבנו שזה קצת מוקדם מדי. אמרו לנו שכדאי לחכות לזמן שבו הבטן ההריונית תהיה ברורה, כי אז זה יתחיל להיות מוחשי ושירה תתחיל להרגיש את הלחץ והקנאה. הלידה התקרבה, ואז התחילו להכין אותנו לרגרסיה שבוודאי תתרחש כששירה תמצא את עצמה עם אחות קטנה ככה פתאום. ואז נעמה נולדה, ואמרו לנו "תיכף זה בא, תתכוננו". עשינו מה שאמרו לנו, והתחלנו להתכונן. כשביקשנו קצת יותר פרטים, אמרו לנו "תיכף נעמה תתחיל לזחול ולנסות לקחת דברים של שירה, ואז זה יגיע".

לשירה יש בובה שקוראים לה פרונת. זו בובה בצבעי ירוק-כחול שיש הטוענים שהיא בצורת כלב, אבל אנחנו קראנו לה פרונת, אז היא פרה (והרי איפה תמצאו כלב בצבעי ירוק-כחול?). ההורים שלי נתנו לשירה את פרונת עם לידתה, ונדמה לי שמאז שחזרה הביתה ממחלקת היולדות היו בערך שלושה או ארבעה לילות, במצטבר, שבהם היא לא נרדמה מחובקת עם פרונת. מכל החפצים בבית, די ברור שאין שום דבר שחשוב לשירה כמו שפרונת חשובה לה. ולכן, קשה להפריז בהתרגשות שאחזה בנו לפני כמה שבועות, אחרי שנעמה כבר התחילה לזחול ולרצות דברים של שירה, כשראינו את שירה מציעה לנעמה את פרונת כדי שתנחם אותה בבכייה.

-=-

אנחנו עדיין מחכים לרגרסיה שתאחז בשירה בקנאתה הרבה לאחותה. במקום הרגרסיה הזו, אנחנו מקבלים תצוגה מעוררת השתאות והתפעמות ודמעות של אחות גדולה שאוהבת מאוד את אחותה הקטנה ומראה בדברים קטנים, מהממים בבגרות שיש בהם, באיזה רצון ובכמה שמחה היא קיבלה את נעמה למשפחה. ונעמה (שזו הופעת הבכורה שלה בבלוג, תהיו נחמדים אליה), כל כך דומה לשירה ושונה ממנה כל כך, היא מבינה את זה ואוהבת את אחותה ושמחה בה בחזרה. כי כשאחותך הגדולה כזו נהדרת, אין לך ברירה: את מאמצת את הדוגמא והופכת לנהדרת בעצמך ובזכות עצמך.

שירה עם נעמה

נהדרות

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 16 ביוני 2015

תרגישו כמו בבית

אספרנסה אחד בנה לו בית ותלה בו אריח שנכתב עליו:

ברוכים הבאים לבית הזה.

פמה אחד בנה לו בית ולא טרח לתלות בו אריחים עם כתובות.

אשבעל אחד בנה לו בית, וכמקובל הזמין לו כמה אריחים עם כתובות, ותלה אותה אותם בכניסה כך שניתן לקרוא את הכתובות לפי הסדר. על האריח הראשון נכתב:

ברוכים הבאים לבית הזה.

על השני נכתב:

הבית קטן, אבל הלב רחב.

על השלישי נכתב:

כשבא אורח, הלב שמח.

על הרביעי נכתב:

אנחנו עניים בממון,

אך לא בכוח הרצון.

על החמישי נכתב:

שלט זה מבטל את כל הקודמים.

עוף מכאן, כלב

-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 4 ביוני 2015

סבא כיבוש

הכיבוש בן 48, וכבר יש לו נכדים.

-=-

ספר העובדות העולמי של ה-CIA כולל, בין היתר, נתונים על הגיל החציוני שבו הופכות נשים במקומות שונים בעולם לאמהות בפעם הראשונה. בגדה המערבית, הגיל הזה עומד על 20. המשמעות היא שמחצית מהנשים בגדה המערבית הופכות להיות אמהות בפעם הראשונה לכל המאוחר בגיל 20. הנתון הזה כולל גם את האוכלוסיה היהודית בגדה. מהעובדה שבישראל הגיל החציוני שבו הופכת אישה לאם לראשונה הוא 27 ומכיוון שברצועת עזה הוא 19, אני חושב שאפשר להניח שבקרב האוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית הגיל הזה קרוב יותר ל-19 מאשר ל-20.

המשמעות של הנתון הזה פשוטה: יש סיכוי מצוין שיש לא מעט נשים שנולדו אחרי ה-5 ביוני 1967 שהן היום סבתות לילדים שחלקם יכולים כבר להיות בני 10. חלק מהילדים האלה יעצרו ויועברו לחקירת כוחות הביטחון עוד לפני שהכיבוש יהיה בן חמישים. הם הדור השלישי שנולד לתוך חיים של כיבוש, שלא יודע מציאות אחרת.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 3 במאי 2015

יציבות

יוצאי אתיופיה מפגינים היום ברחובות תל אביב במחאה על היחס הרע שלו הם זוכים מממשלת ישראל. זה גרם לי לקרוא קצת על עליית יהדות אתיופיה לישראל, וכמה נקודות מעניינות שמצאתי נושאות דמיון מסויים לדברים שקורים גם היום. הדמיון הזה נעוץ בעובדה שבעולם שבו אנו חיים, יש כמה דברים קבועים שנוטים שלא להשתנות כל כך מהר.

-=-

בשנות השבעים היתה עליה בלתי לגאלית(!) של יהודים אתיופיים לישראל. מדינת ישראל לא הכירה ביהדותם, אז הם נאלצו להיכנס לישראל במסווה של צליינים נוצרים. שר הפנים דאז, יוסף בורג, לא אהב את זה, אז הוא הוציא צווי גירוש. בתגובה, הרב עובדיה יוסף פרסם פסק הלכה שמכיר ביהדותם של יהודי אתיופיה, ובתגובה לתגובה דאגו שר הפנים ושר הקליטה להזמין דו"ח מקיף שיסביר למה יהודי אתיופיה בעצם אינם יהודים. כבר כאן אנו למדים שזה כבר יותר מארבעים שנה ששרי פנים בישראל יציבים בדעתם שיש לגרש מכאן מהגרים אפריקאים. אבל יש עוד.

ב-1977 המפד"ל מאבדת את משרד הפנים. שלמה הלל מחליף את בורג, ומביא להחלת חוק השבות על יהדות אתיופיה. ישראל ואתיופיה מגיעות להסכם איחוד משפחות במסגרתו יעלו לישראל 150 איש. אלא שההסכם מתפוצץ כשמשה דיין, שר הביטחון, חושף את העובדה שישראל מחמשת את אתיופיה ובתגובה האחרונה מנתקת איתנו את היחסים הדיפלומטיים.

בשנות השמונים היו שני מבצעי עליה גדולים. הראשון, "שובו אחים" היה מבצע עליה רגלי גדול, שבו יהודים אתיופים הלכו ברגל לסודאן, ומשם המשיכו, מי ברגל ומי בים, לישראל. המבצע הזה נקטע כשלסודאנים נמאס לשתף איתנו פעולה (מבצע "משה" המפורסם היה מבצע אווירי להעלאת חלק מהיהודים שנתקעו במחנות מעבר סודאניים במסגרת "שובו אחים"). לא ברור איך סודאן הסכימה לעניין הזה. יתכן שהעובדה שבאותה תקופה משה דיין כבר לא היה שר הביטחון קשורה לזה שלא היה מי שיפלוט פליטות פה שיסבירו את העניין.

בסוף האייטיז חודשו היחסים בין ישראל לאתיופיה, והחל מבצע "שלמה". תתפלאו בוודאי לשמוע שגם אז יצא איכשהו שנשק ישראלי מוצא את דרכו למדינה אפריקאית שסועת קרבות. והנה, אנו נזכרים שוב ביציבות השימוש שעושה ישראל בסחר בנשק כדי לקדם את מה שהיא חושבת שהוא האינטרס שלה. אבל יש עוד.

-=-

בימינו אנו, נראה שסחר בנשק ישראלי עדיין משחק תפקיד חשוב בתנועת מהגרים ופליטים בין אפריקה וישראל. מעניין לציין עם זאת שבעוד שהכיוון בו זורם הנשק נותר כשהיה לפני שלושים שנה, בימינו הוא נועד לאפשר דווקא תנועה הפוכה של מהגרים ומבקשי מקלט.

-=-

ומלבד זאת אני סבור, שוב ועדיין, שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו. מכיוון שאני מאמין בכך שיש בעולם שבו אנחנו חיים כמה דברים קבועים שלא נוטים להשתנות כל כך מהר, אני לא חושב שיש טעם להמתין ולראות איך תראה הממשלה הזו. היא תהיה רעה, וכבר מעכשיו צריך לפעול להחלפתה.

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 3 במרץ 2015

אור מתוך השחור

הפוליטיקה הישראלית נעה בין רפרנסים ל"סמויה" לרפרנסים לחמישיה הקאמרית. איכשהו, אני מעדיף את האופציה הראשונה. אירועים שמזכירים לי מערכונים של החמישיה (ואיכשהו זה תמיד אותם ששה-שבעה מערכונים) הם תמיד משהו רע, רע מאוד. אז אני לא רוצה שיגאל יחייך אלי, לא רוצה שרק יראו לי שאפשר, לא רוצה לשנוא את הצבא, לא רוצה לבוא להתגייר ולהתנצר כדי שיתנו לי להתאסלם, לא רוצה סתם לבוא להתגייס, אני אפילו לא רוצה חולדה עם רינרן.
אבל את מגדלור תשאירו לי. אפילו שבסוף הוא לא פחות פוליטי מכל השאר.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 2 בפברואר 2015

The Game is The Game

You come at the king, you best not miss

"Look, I ain't never put my gun to no citizen" (Omar Little)

-=-

אני מנסה כבר כמה זמן לחשוב מה דעתי על ההתקפות כנגד שרה נתניהו. האם אלה התקפות אישיות לא ענייניות בעלות קורטוב מיזוגניה, או שאולי הן דווקא התקפות לגיטימיות? האם זה בסדר לעשות שימוש בשרה נתניהו כדי לפגוע פוליטית בבעלה, או שמא זהו דבר פסול ולא מכובד? לפני יום-יומיים נזכרתי לפתע בסצינה ההיא ב"סמויה" שבה עומאר מעיד בבית המשפט ושממנה לקוח הציטוט שבראש הפוסט, והבנתי משהו.
שרה נתניהו רודה בעובדי מדינה (כפי שהם טוענים בהליכים משפטיים שנפתחו נגד משרד ראש הממשלה). שרה נתניהו לקחה אלפי שקלים מכספי המדינה לכיסה הפרטי (נכון, היא החזירה. כל הכבוד באמת). שרה נתניהו מעורבת (על פי פרסומים זרים) במינויים שונים בלשכת ראש הממשלה. שרה נתניהו (שוב, על פי פרסומים זרים) נהנתה ממימון של אנשי עסקים לנסיעותיה ונסיעות משפחתה לחו"ל. על פי מבחן עומאר, שרה נתניהו אינה citizen. וכידוע, כלפי אלה שאינם citizens, הכלל הוא מאוד ברור:

It's all in The Game.

-=-

את בנימין נתניהו יש לשלוח הביתה. יש מיליון סיבות טובות לעשות את זה (רק בקיץ האחרון התווספו איזה 2,300). כל דבר שמשליך איכשהו על האופן שבו הוא מתפקד כראש ממשלה – כאיש ציבור! – הוא תחמושת הוגנת לשימוש פה. לא אכפת לי אם לרעייתו של ראש הממשלה יש טעם מחורבן בבגדים ולא אכפת לי אם היא רודה בבעלה ואפילו לא באמת אכפת לי אם בגללה קונים גלידת פיסטוק יקרה למקפיא במטבח מעון ראש הממשלה. כן אכפת לי כשההתנהגות שלה מתחילה להשפיע, גם אם בשוליים ובדברים יחסית קטנים, על האופן שבו ראש הממשלה מתנהל בתפקידו, על האופן שבו מתנהל משרדו ועל טוהר המידות שם. וגם לכם צריך להיות אכפת. אפשר לומר (ובמידה לא מועטה של צדק) שיש דברים חשובים יותר שעליהם יש לתקוף את ראש הממשלה הרעה הזו, אבל זה כבר עניין, אם תרצו, של המשקל שניתן לראיות, לא של קבילותן.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו. בחירות הן הזדמנות, צריך לנצל אותן היטב.

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 26 בדצמבר 2014

מה ישראלי בעיניך?

בשבועיים-שלושה האחרונים מלאו שלטי החוצות קמפיין חדש, "שישי ישראלי". הקמפיין הזה מציג הקידוש בערב שבת כתמציתה של הישראליות, הדבר שאליו כולנו מתנקזים בסוף השבוע ושהופך אותנו לקבוצה אחת, לישראלים. הקמפיין הזה דוחק אל מחוץ למחנה את כל אותם ישראלים שאינם עורכים קידוש. אני, למשל, ישראלי כזה.

מבחינתי, קידוש הוא חלק מהחוויה הצבאית. בצבא נדרשתי להגיע לארוחות השישי בטירונות ובקורס הבסיסי הארוך במיטב מחלצות האל"ף שלי, ובמהלך הקידוש לקום ממקומי ולשים כומתה לראשי. כשהגעתי לבסיס הקבע שבו שירתתי, הפקודה התחלפה במוסכמה שמופעל לחץ חברתי מובהק להתיישר עמה. לקח לי כמה חודשים, אבל בסוף הצלחתי להתמודד עם הלחץ הזה ועם הציפייה שאקום ואשתתף בקידוש, והתחלתי להישאר ישוב על מקומי כשנערך הקידוש ולהמתין בסבלנות לסופו ולתחילת הארוחה. הלחץ החברתי הזה זכור לי היטב, וכמותו זכור לי גם האפקט המדיר של העמידה בו ושל הבחירה להישאר לשבת. הקמפיין של "שישי ישראלי" מזכיר לי יותר מכל את התחושה ההיא. וכמובן, אין פלא שהאסוציאציה הראשונה שלי היא זו הצבאית. הרי גם צה"ל נתפס כזיקוק של הישראליות, למרות שגם צה"ל אינו מכניס אל דל"ת אמותיו חלקים נרחבים מאוד מהישראלים.

קידוש הוא רק דרך אחת מני רבות לסגור את תזזית השבוע ולפתוח את מנוחת השבת. יש אנשים שבחרו בדרכים אחרות, והם אינם פחות או יותר ישראלים בשל כך מאלו שעבורם כלו השמיים והארץ וכל צבאם. לי, למשל, יש קידוש אחר.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

 

פורסם על ידי: רועי רוטמן | 18 בדצמבר 2014

כל כולה

במקום אחר באינטרנטים העלתה היום פוני סופרנו מחווה למילט הינטון, שהיה בסיסט ג'אז נהדר וצלם מוכשר לא פחות, ושהיום חוגג 14 שנה למותו. המחווה שלה שלחה אותי לחפש תמונות שצילם, ובין היתר מצאתי את זו. תמונה מעולה של בילי הולידיי, שצולמה בפעם האחרונה שהיתה באולפן הקלטות, במרץ 1959. חודש אחרי שהתמונה צולמה חגגה הולידיי את יום הולדתה ה-44.

בילי הולידיי
האלבום שהקליטה הולידיי באותו יום הקלטות היה אמור לקבל את השם "בילי הולידיי". אבל ביולי אותה שנה, כמה ימים לפני שהאלבום יצא לחנויות, הולידיי נפטרה. שמו של האלבום שונה ל-Last Recordings. השיר הראשון מתוכו הוא אולי השיר האהוב עלי ביותר מכל שיריה של ליידי דיי.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

« Newer Posts - Older Posts »

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: