פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 22 באוקטובר 2015

נזק היקפי

נפתלי בנט אמר הבוקר בגלי צה"ל את הדברים הבאים:

לדברים אלה הוסיף השר בנט גם ציוץ משלו:

עניתי לציוצו של השר בנט וביקשתי שיתן לי דוגמה לפיגוע דקירה *אחד* בהיסטוריה של מדינת ישראל שבו נפגעו מחצית ממספר הנפגעים המופרך שציין. אני מעריך, כמובן, שהוא לא יענה.

-=-

בשבת הקרובה יקרא נפתלי בנט את פרשת "לך לך". הפרשה הזו, בעיניי החילוניות, כורכת בתוכה את את שורשיו של הסכסוך. בתחילתה מצווה אברם לעזוב את ביתו וללכת אל הארץ שאלוהים מתכוון לתת לו וליורשיו. בהמשך מתרגש עלינו סיפורם של הגר וישמעאל והברכה האלוהית לבנה של אמתה של שרה, והפרשה נחתמת בכניסתם של אברם ובני ביתו, לרבות ישמעאל, בברית המילה ובשינוי שמו של אברם לאברהם. אבל בין לבין קורה דבר מה נוסף: אברם ואחיינו לוט מסתכסכים ביניהם, ולוט לוקח את עדריו ויורד לחיות בסדום. כאן נשתלים ניצניו של הסיפור הגדול של פרשת וירא, אותה יקרא נפתלי בנט בשבוע הבא. וגם כאן יש נקודת השוואה יפה לימינו.
כשאברהם שומע על כוונתו של אלוהים להחריב את סדום ועמורה, הוא מחציף פניו ומעז להיכנס למשא ומתן עם בוראו, שולחו ופטרונו. אברהם מתמקח ומתמקח עם אלוהים על הערך שיש לייחס לחייו של אדם חף מפשע, ומצליח לשכנע את אלוהים שאפילו אם יימצאו בעיר כולה רק עשרה חפים מפשע, יש לחוס על העיר ועל רשעיה. אברהם, אלוהים והסופר המקראי אינם טפשים. הם יודעים היטב שמשמעות החנינה הזו היא חיי אדם. יהיו אנשים שיפגעו מידי רשעי סדום, ושלו היה אלוהים מוכן להקריב את עשרת הצדיקים לא היו נפגעים. אבל זה לא עובד ככה. לאלוהים – אפילו לאלוהים! – יש גבולות.
דבריו של נפתלי בנט הם תמונת הראי של המשא ומתן הזה בין אברהם לאלוהים. בנט, אקדח חגור למותניו, אומר במפורש שהרג של חפים מפשע הוא משהו שצריך ללמוד לחיות איתו. הכל נמדד בשיקולי עלות/תועלת, וכל עוד המחיר סביר – הרג הוא דבר נכון ודיון על נחיצותו של ההרג היא קשקוש. בנט לא מסביר איך נדע, ללא קיום דיון, איפה עובר הגבול, ומה עושים אם הנזק ההיקפי עולה על הנזק הישיר.

אני לא אדם דתי, אבל בכל זאת אני לא חושב שהדיון שניהל אברהם אבינו עם אלוהים הוא קשקוש. למען האמת, אפילו אלוהיו של מר בנט לא חשב שהדיון שאברהם אבינו מנהל איתו הוא קשקוש.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 21 באוקטובר 2015

בחזרה לעתיד

2015

היום, ה-21/10/2015, הוא היום בעתיד שאליו נוסע מרטי מקפליי ב"בחזרה לעתיד". לצערנו כולנו, היום הזה הגיע ובעולם אין סקייטבורדים מעופפים. מה שכן יש בעולם, וגם זה מצער, זה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמחייתו על הפצת הפחד, השנאה והאלימות. שלושים שנה היו לאנושות לעבוד על סקייטבורדים מעופפים, ומה שהיא הצליחה לעשות זה בנימין נתניהו. מדכא.

"בחזרה לעתיד" הוא לא היקום הקולנועי היחיד, כמובן. יש עוד עולמות שהומצאו, וגם בהם יש תאריכים שיום יבוא ויגיעו בעולם האמיתי. וכשהתאריכים האלה יגיעו, אנשים יסתכלו סביבם וישוו, גם אם בבדיחות הדעת, בין העולם שבו הם חיים לבין העולם שבסרט.

ביקום של סדרות הטלוויזיה והסרטים של סטאר-טרק, בשנת 2063 מצליח המין האנושי, אחרי מלחמות עולם ושואות נוראיות, לפתח שיטת הנעה מהירה מהאור. הנה לכם פיתוח טכנולוגי ראוי, לא סתם חת'כת קרש בלי גלגלים. אבל זה לא העיקר. בשנת 2063 מביא הניסוי בשיטת ההנעה הזו לנחיתתם בכדור הארץ של בני כוכב וולקן. וזה כבר באמת משהו לצפות לו ולקוות לו. כי בינינו, מה יותר חשוב: סקייטבורד מרחף או לחיות חיים ארוכים ולשגשג?

-=-

ומלבד זאת, ולשם זאת, אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 22 בספטמבר 2015

שקט ז'

 

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 1 בספטמבר 2015

Take your time, don't hurry

מדי ערב אנחנו שרים לשירה שלושה שירים לפני השינה. הערב, בזמן ששרתי לה את השיר הראשון (כמו תמיד, זה היה "עין גדי"), היא עצרה אותי, ביקשה שאפסיק לשיר ואמרה שמעכשיו היא לא רוצה שנשיר לה לפני השינה. כששאלתי אותה בתמיהה למה, היא השיבה: "כי כבר גדלתי וזה קצת משעמם אותי" והלב שלי טיפה נשבר. אבל אז שאלתי אותה אם אולי בכל זאת היא רוצה עוד שיר אחד. היא חשבה רגע ואמרה: "כן. את השיר של ג'רמי. ותגיד לי בבקשה מתי מגיע הקטע שג'רמי בוכה".

אני חושב שסך הכל הולך לנו טוב עם זאתי. ראשון בספטמבר שמח.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 11 באוגוסט 2015

החוק היבש

-=-

"כאזרחית, הייתי שמחה לראות את מדינתי-שלי עם יותר חמלה, גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל לשבור שבר. עם זאת, כשם שאין אנו בוחנים את תבונת החוק כך אין אנו שמים עצמנו במקום המחוקק. תפקידנו הוא לבדוק את חוקתיות החוק. אקדים ואומר: לאחר בחינת הוראותיו של פרק ד' בחוק מסקנתי היא כי למעט פרק הזמן המרבי לשהייה במרכז, צולח פרק ד' – לעיתים בקושי – את מבחני פסקת ההגבלה."

-=-

זו הסיפא של סעיף 57 לפסק דינה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, פסק דין שאישר את רוב-רובו של חוק המסתננים, אבל צמצם במעט את האפשרות לכלוא אותם ללא משפט לשנה. הנשיאה נאור והאזרחית מרים נאבקות פה, וידה של הפורמליסטיקה המשפטית על העליונה. לו רק היתה הנשיאה נאור זוכרת שהמחוקק נתן בידה את הכוח לשעות מפעם לפעם לתחינותיהם של האזרחים. לו רק היתה מזכירה האזרחית מרים לנשיאה נאור את סמכותו של בית המשפט העליון לפסוק, במקרים המתאימים, גם סעד שחורג ממשורת הדין. לו היו שתיהן זוכרות שהחוק הוא לעתים חוק רע, שמצווה לא להצמד אליו, שאסור לפסוק לפיו, שאסור רק למלא את פקודתו.

אבל החוק היבש הוא החוק היבש, ואין הוא נרטב אף פעם (אפילו לא מדמעה של ילדה).

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 7 באוגוסט 2015

שירת העשבים

דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו.

יש את העשב שדוקר הומואים שצועדים ברחובות העיר ויש את העשב שקורא להומואים האלה "בהמות" ו"תועבות". יש את העשב שמקים מחנה ריכוז לשחורים ויש את העשב שצועק שהאפריקאים הם סרטן. יש את העשב ששולח לי תגובה לבלוג ומאיים עלי שהוא יודע איפה אני גר ויש את העשב ששולח תגובה שאומרת שצריך לירות לכל המסתננים בראש וחבל שאמא שלי לא התאבדה לפני שילדה אותי. יש את העשב שרוצח ראש ממשלה, ויש את העשב שרק הראה שאפשר. יש את העשב שנכנס לבית תפילה ויורה בעשרות מתפללים למוות, יש את העשב שקורא כיכר על שמו של היורה ויש את העשב שכותב על "תורת המלך" ועל "ברוך הגבר". יש את העשב ששורף ילד בן שנה וחצי בעודו ישן ויש את העשב שאומר שילדים נשרפים בגלל תפישות של שמאל רדיקלי. יש את העשב שגוזל קרקע של חברו ובונה עליה בית ויש את העשב שעומד על גג אותו בית ומשלהב את ההמון. ההמון הזה, כמובן, אינו המון. לכל עשב ועשב בו יש שירה מיוחדת משלו, כאמור. אלה קוראים מוות לערבים ואלה קוראים מוות לבג"ץ. יש את העשב שקורא לי "מוסר" ו"בוגד", ויש את העשב שאומר שאנשים כמותי הם חיידק טורף שפוגע במוח. יש את העשב שקורא למרוד במדינת בג"ץ ויש את העשב שקורא לעלות על בית המשפט עם D-9. יש את העשב שלא מוכן להשכיר דירה לערבי ויש את העשב שלא מוכן להשכיר דירה להומו. יש את העשב שחושב שבזמן לחימה אפשר לאנוס את נשות האויב ויש את העשב שחושב שצריך להרוג את ילדי האויב לפני שיגדלו. יש את העשב שסבור שעשבים כמותו לא צריכים להינשא לערבים ויש את העשב שסבור שעשבים כמותו לא צריכים לדקור יהודים (זה אותו עשב, רימיתי). יש את העשב שמגיע לסמל מכוניתו של ראש הממשלה ויש את העשב שמאיים ליטול את תעודת הזהות מהערבים אזרחי ישראל. יש את העשב ששולח את יריביו הבוגדים לעזה ויש את העשב שסתם שולח אותם הביתה (אבל לא באוטובוסים).

ביבי2

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו הרעה של בנימין נתניהו.

 

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 5 ביולי 2015

סיסטרהוד

לפני שנה ומשהו, כשהתחלנו לספר לסובבים אותנו שאחת שיודעת בהיריון, אמרו לנו שנתכונן לתקופה לא קלה עם שירה, שבטח תרגיש קצת קנאה ואיום על מעמדה כבת יחידה ונכדה בכורה. תהינו אם כדאי להתחיל להכין את שירה, אבל הבנו שזה קצת מוקדם מדי. אמרו לנו שכדאי לחכות לזמן שבו הבטן ההריונית תהיה ברורה, כי אז זה יתחיל להיות מוחשי ושירה תתחיל להרגיש את הלחץ והקנאה. הלידה התקרבה, ואז התחילו להכין אותנו לרגרסיה שבוודאי תתרחש כששירה תמצא את עצמה עם אחות קטנה ככה פתאום. ואז נעמה נולדה, ואמרו לנו "תיכף זה בא, תתכוננו". עשינו מה שאמרו לנו, והתחלנו להתכונן. כשביקשנו קצת יותר פרטים, אמרו לנו "תיכף נעמה תתחיל לזחול ולנסות לקחת דברים של שירה, ואז זה יגיע".

לשירה יש בובה שקוראים לה פרונת. זו בובה בצבעי ירוק-כחול שיש הטוענים שהיא בצורת כלב, אבל אנחנו קראנו לה פרונת, אז היא פרה (והרי איפה תמצאו כלב בצבעי ירוק-כחול?). ההורים שלי נתנו לשירה את פרונת עם לידתה, ונדמה לי שמאז שחזרה הביתה ממחלקת היולדות היו בערך שלושה או ארבעה לילות, במצטבר, שבהם היא לא נרדמה מחובקת עם פרונת. מכל החפצים בבית, די ברור שאין שום דבר שחשוב לשירה כמו שפרונת חשובה לה. ולכן, קשה להפריז בהתרגשות שאחזה בנו לפני כמה שבועות, אחרי שנעמה כבר התחילה לזחול ולרצות דברים של שירה, כשראינו את שירה מציעה לנעמה את פרונת כדי שתנחם אותה בבכייה.

-=-

אנחנו עדיין מחכים לרגרסיה שתאחז בשירה בקנאתה הרבה לאחותה. במקום הרגרסיה הזו, אנחנו מקבלים תצוגה מעוררת השתאות והתפעמות ודמעות של אחות גדולה שאוהבת מאוד את אחותה הקטנה ומראה בדברים קטנים, מהממים בבגרות שיש בהם, באיזה רצון ובכמה שמחה היא קיבלה את נעמה למשפחה. ונעמה (שזו הופעת הבכורה שלה בבלוג, תהיו נחמדים אליה), כל כך דומה לשירה ושונה ממנה כל כך, היא מבינה את זה ואוהבת את אחותה ושמחה בה בחזרה. כי כשאחותך הגדולה כזו נהדרת, אין לך ברירה: את מאמצת את הדוגמא והופכת לנהדרת בעצמך ובזכות עצמך.

שירה עם נעמה

נהדרות

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 16 ביוני 2015

תרגישו כמו בבית

אספרנסה אחד בנה לו בית ותלה בו אריח שנכתב עליו:

ברוכים הבאים לבית הזה.

פמה אחד בנה לו בית ולא טרח לתלות בו אריחים עם כתובות.

אשבעל אחד בנה לו בית, וכמקובל הזמין לו כמה אריחים עם כתובות, ותלה אותה אותם בכניסה כך שניתן לקרוא את הכתובות לפי הסדר. על האריח הראשון נכתב:

ברוכים הבאים לבית הזה.

על השני נכתב:

הבית קטן, אבל הלב רחב.

על השלישי נכתב:

כשבא אורח, הלב שמח.

על הרביעי נכתב:

אנחנו עניים בממון,

אך לא בכוח הרצון.

על החמישי נכתב:

שלט זה מבטל את כל הקודמים.

עוף מכאן, כלב

-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו

פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 4 ביוני 2015

סבא כיבוש

הכיבוש בן 48, וכבר יש לו נכדים.

-=-

ספר העובדות העולמי של ה-CIA כולל, בין היתר, נתונים על הגיל החציוני שבו הופכות נשים במקומות שונים בעולם לאמהות בפעם הראשונה. בגדה המערבית, הגיל הזה עומד על 20. המשמעות היא שמחצית מהנשים בגדה המערבית הופכות להיות אמהות בפעם הראשונה לכל המאוחר בגיל 20. הנתון הזה כולל גם את האוכלוסיה היהודית בגדה. מהעובדה שבישראל הגיל החציוני שבו הופכת אישה לאם לראשונה הוא 27 ומכיוון שברצועת עזה הוא 19, אני חושב שאפשר להניח שבקרב האוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית הגיל הזה קרוב יותר ל-19 מאשר ל-20.

המשמעות של הנתון הזה פשוטה: יש סיכוי מצוין שיש לא מעט נשים שנולדו אחרי ה-5 ביוני 1967 שהן היום סבתות לילדים שחלקם יכולים כבר להיות בני 10. חלק מהילדים האלה יעצרו ויועברו לחקירת כוחות הביטחון עוד לפני שהכיבוש יהיה בן חמישים. הם הדור השלישי שנולד לתוך חיים של כיבוש, שלא יודע מציאות אחרת.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

« Newer Posts - Older Posts »

קטגוריות

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: