הבלוג הזה הוא תיבת הסבון הגדולה שהצבתי, הפוכה, בקרן הרחוב. אני עומד על התיבה, מצווח ככרוכיה, והקהל עובר בסך. יש מי שמושך בכתפיו ומתעלם מהתמהוני המקשקש, יש מי שעוצר לרגע להקשיב (ואולי אף הגיע במיוחד, כי שמע שהתמהוני המקשקש עשוי לעניין אותו) ויש מי שרוצה לבוא בדברים עם התמהוני המקשקש. אלא שלא תמיד רוצה אדם לצעוק מן הקהל אל התמהוני המקשקש, וחפץ הוא בניהול דיאלוג קצת יותר אישי ופרטי. כמובן, זה רצון תמוה מאוד, שמעיד על כך שהרוצה הוא תמהוני לא פחות ממני, העומד ומצווח מעל תיבת הסבון. וכמובן, תמהונים מבינים זה את זה, ועל כן הוצמדה לתיבת הסבון האימתנית תיבה קטנה יותר, דוגמית של תיבה, שאליה יכול אותו אדם המעוניין בפניה אישית ופרטית אל הצווחן התמהוני לשלשל את פנייתו.
אז הנה התיבה לפניכם: roee.geist.blog אשר מעדות הג'ימייל.קום. ביקורת (חיובית, שלילית, הורסת ובונה) תתקבל בברכה, אבל גם כל דבר אחר שאתם חושבים שבא לכם להגיד לי. אני מבטיח להתייחס. רק בקשה אחת לי: זכרו שתיבת הפניות לציבור לא באה להחליף את הדיון הפומבי. אני סומך על שיקול דעתכם הטוב, שידע להבחין בין פניה שראויה לה הפרטיות לבין פניה שעדיף היה לה להיות תגובה רגילה לפוסט.
להשתמע.
Roee-geist 
[…] פניות הציבור […]
By: הבלוג רוחץ בניקיון כפיו « Roee-geist on 1 בפברואר 2011
at 14:29
הבלוג שלך מעלה קורי עכביש
By: ido2267 on 23 באפריל 2012
at 09:19
אני יודע. ואתמול חגגתי לו בלוגולדת 3. תאמין לי, זה מעציב אותי.
By: רועי רוטמן on 23 באפריל 2012
at 09:21
אהלן, הגעתי לכאן לראשונה במקרה (דרך החברים של ג'ורג') ושועשעתי מהסיומת שלך לפוסטים האחרונים (לפחות) על הפלת ממשלת נתניהו. (סכנה, קטנוניות לפניך). הקריצה לקאטו הזקן ברורה, אבל אז חשבתי שבעצם להבנתי השימוש שלך לא אידיאלי. הכוונה, קאטו אמנם חתם כל נאום בקריאה להשמדת קרתגו, עבורו אמנם זה נראה רלוונטי, אבל להבנתי הדעה הרווחת היא שכאשר עשה זאת קרתגו למעשה כבר לא ממש היתה רלוונטית ובכך הצהרה זו של קאטו היתה התמקדות בתפל, מה שלחלוטין לא נכון עבור ממשלת נתניהו (או לפחות לדעתי, ואני מסיק מהאמירה שגם כוונתך)… אני מסתייג כאן מאוד כי אני ממש לא מומחה לענייני רומא.
מכל מקום, הבלוג מעניין וכתוב היטב, והקריצה הזאת, גם אם אולי לא הכי רלוונטית, עדיין נחמדה 🙂
By: איתמר on 26 במרץ 2013
at 20:08
גם אני הגעתי לכאן דרך פוסט של חבר ששיתף. ומכיוון שהפוסטים הם המכנה המשותף, הנה תשובה שלי לפוסט, של חבר אחר, שמתאימה גם לכאן.
מיליארדי סטטוסים. בלאי ענק למקלדות.
כמו שאמרו חז"ל: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הכלבים הם אנחנו.
ואתם/אנחנו/כולנו מעניינים להם את השמאלית, במקרה הטוב.
הכח בידיהם. הם הממשלה. הם שולטים בכל. הם נותנים סדרי עדיפויות לשב"כ, למשטרה. אם השב"כ היה מקבל הוראה, תוך שעתיים לא היה תג מחיר וכל הנספחים שלו.
תכתבו עוד מיליוני סטטוסים על גופשטיין וחבר מרעיו ומה יצא מזה? חבר מרעיו יושב בממשלה.
אז תעשו לעצמכם טובה. תכתבו סטטוסים על החמסין, ובחורף על הגשמים. תתנו מתכונים לעוגת פרג ולעוגת גבינה. תחסכו בלאי למקלדת.
אל תלכו עם ראש בקיר. מה שיישבר זה הראש שלכם, לא הקיר.
ותזכרו, תמיד יש תקווה. תמיד יש את הדרך לעין חרוד.
ובא לציון גואל
By: דוד on 7 באוגוסט 2015
at 14:10