סיימתי לקרוא היום את "ז'ורז' פרק, חיים במילים", הביוגרפיה היפה של הסופר שכתב דייוויד בלוס. זה הספר החמישי שאני מסיים מתחילת השנה, במסגרת אתגר שנטלתי על עצמי – לקרוא 40 ספרים במהלך 2018. קריאת הביוגרפיה הארוכה הזו (כ-830 עמודים, כולל תמונות ואיורים) לקחה לי כמעט חודש, וכנראה דנה את האתגר שלי לכישלון (היי, ברטלבות'), אבל זה היה שווה כל דקה.
הביוגרפיה מסתיימת בדיוק ברגע שבו פרק נפטר, ולא ממשיכה ולו שניה אחת נוספת. כל סיפור חייו של פרק נפרש על פני 46 שנה, מתנקז לנקודה אחת, ואז הוא פוסק. ההחלטה של בלוס לעצור באותה נקודה היא למעשה היפוך של "החיים הוראות שימוש", ספר שמתרחש כולו ברגע אחד קפוא בזמן שאליו נדחסות עשרות שנות חיים, אולם לא מסתיים עם תום תיאורו של הרגע הזה וממשיך לעוד פרק קצר המתאר את האירועים שקרו בחודשים שלאחר אותו רגע. ההחלטה של בלוס היא החלטה אמנותית מובהקת, שאינה נובעת בהכרח מהעובדה שלהצגה הביוגרפית אין טעם כשהגיבור אינו על הבמה (שהרי בלוס מתאר את הוריו של פרק ומשפחתו במשך כ-40 עמודים בתחילת הספר עד שהוא מגיע ללידתו של ז'ורז' הקטן). המהלך שעושה בלוס, השענת כל הביוגרפיה על נקודת אחת, הוא גם, במובן מסוים, הדהוד והיפוך של מהלך שעושה פרק בספר "חלל וכו'": שם בחן פרק את משמעותו של "חלל" כשהוא מתחיל בקטן ובמיידי (הדף עליו הוא כותב) ואז עובר, על פי סדר גדלים עולה, בין החללים הבאים (מיטתו, חדרו, דירתו, הבניין שלו, העיר וכו'), עד שהוא מגיע לגדול ולרחב מכל – החלל עצמו. ניכר בבלוס שהוא אוהב מאוד את פרק.
סצינת מותו של פרק מתכתבת באופן כמעט מושלם עם פרק צ"ט, הפרק האחרון של "החיים הוראות שימוש", ולמעשה מאירה את כל חודשי חייו האחרונים של פרק – ואולי את שנותיו האחרונות ואפילו את כל חייו המקצועיים – באור מאוד ברטלבות'י. המיליונר האקסצטנרי שעומד במרכז "החיים הוראות שימוש" נוטל על עצמו פרויקט חיים מוזר שכפוף לאילוצים חמורים, ובכך אינו שונה מאוד מפרק הסופר (אם כי הוא שונה לחלוטין מפרק האדם, והמוטיבציה שלו רחוקה מאוד מזו של פרק האדם). עם זאת, בעוד שברטלבות' נאבק לסיים פרויקט חסר משמעות מעצם הגדרתו (ציור נופי ים, הפיכת התמונות לפאזלים שטניים בקושיים בעזרת אמן גאון ואז הרכבת הפאזלים והשמדת התוצר הסופי) , ההתעקשות של פרק להמשיך ולעבוד למרות בגידת הגוף נבעה, כך נראה לי, דווקא מאיתור משמעות ומההבנה שלהבדיל מברטלבות', הוא לא לוקח את השפה, מפרק אותה ומרכיב מחדש רק כדי לאיין את מה שעשה. פרק ידע אפילו לזהות מהי הנקודה בזמן שבה הסופר ז'ורז' פרק ירד מהמסלול שעליו צעד יחד עם פרסיוול ברטלבות', הדמות שהמציא (ואולי זו גם הנקודה שבה דמות אחרת מ"החיים הוראות שימוש", הצייר סרז' ולן, הופכת להיות להשתקפות ספרותית נאמנה יותר של פרק הסופר). הזיהוי הזה הופך את "החיים הוראות שימוש" לא רק ליצירת מופת ספרותית, אלא גם למכתב אהבה אישי מאוד:
פרק היה אמן של רפרנסים עצמיים. לכן, לא יפתיע אותי אם הדברים שהביאה קתרין בינה אל מיטתו ממש לפני שנפטר הם דברים שביקש ממנה מבעוד מועד להביא (בלוס לא מפרט בעניין זה). כך או כך, פרק נפטר כשהדברים האחרונים שהוא רואה לפני שהוא מאבד את הכרתו הן תמונות של זכרון ילדות ואת האות W.
-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.
Roee-geist 
יופי של פוסט
תמציתי ונמנהיר .
ברור שאקרא את הספר.
אתה עושה שרות גדול לקוראת הדיוטית כמוני.
תודה.
ואת ביבי חייבים לסלק . אין "הוראות שימוש"איך.
By: עדנה זיידמן on 22 במרץ 2018
at 10:40