סיבה לבושה

צפו בסרטון הזה, שבו מפרט גל אוחובסקי מהי סיבה לגאווה לדידו:

עכשיו צפו גם בשני הסרטונים הבאים, בהם מפרטים אביעד קיסוס ואיתי פנקס סיבות לגאווה משלהם:

יש הבדלים גדולים בין הדברים שאותם רואים קיסוס ופנקס כסיבה לגאווה, ובין הדברים שאותם רואה אוחובסקי כסיבה לגאווה, ויש משהו מרגיז מאוד בדבריו של אוחובסקי.

קיסוס ופנקס מדברים על גאווה לנוכח פתיחות גוברת כלפי הומוסקסואלים, הן במישור אדם לחברו (כלומר, פתיחות ונכונות לקבל מצד הסביבה שבה הומוסקסואלים חיים) והן במישור שבין אדם למקום (כלומר, פעולות "פרו-הומואיות" שעושות רשויות שונות). הם מדברים על גאווה לנוכח הנכונות הגוברת של הומוסקסואלים לצאת מהארון ולנהל את חייהם בגלוי ובלי חשש. אלו סיבות טובות לחוש גאווה בעטיין. אוחובסקי אומר דבר אחר, שצריך למלא כל אדם שרואה עצמו כ"סובלני" בבושה.

לטעמו של אוחובסקי, סיבה לגאווה היא שלהיות הומו זה הרבה יותר טוב מלהיות סטרייט. למה? כי הומואים הם יותר מגניבים ויש להם גיי-בארים נפלאים בהלסינקי שבהם הם יפגשו המון חברים חדשים, בעוד שהטרוסקסואלים שיקלעו להלסינקי יאלצו להעביר את הלילה בחברת נערות כאלה שמשלמים להן כסף (נשמע מוכר?). אז מעבר לדוגמא הרדודה והשטחית שהוא בוחר, חשוב לשים לב לכך אוחובסקי חש גאווה כי הוא חושב שהוא יותר טוב ממני לא בגלל שהוא מוכשר יותר, יפה יותר, נחמד יותר או השד יודע מה, אלא בגלל שהוא הומו ואני סטרייט. אוחובסקי פונה כאן לקהל היעד שלו, ואומר לו "תרגישו טוב עם עצמכם! אתם הרבה יותר טובים מכל האחרים!". זו, חברים וחברות, תפיסה שבהעדר ביטוי טוב יותר, נכנה אותה "הטרופוביה". נכון, אמנם, שהומופוביה מציבה בפני הומוסקסואלים סכנות גדולות יותר מזו שמציבה ההטרופוביה בפני הטרוסקסואלים, אבל אין בכך כדי להכשיר את השרץ.

להגנתו של אוחובסקי אפשר, אולי, לטעון שבסרטון הזה הוא נראה כמי שכימיקלים שונים ומשונים משוטטים במחזור הדם שלו (חבר שהפנה אותי אל הסרטון אמר "הוא שיכור". אני טענתי "הוא מסטול". כמובן, אין האחד מוציא את השני). מצד שני, גם חנן פורת (להבדיל) היה מבוסם קמעא כששלף את ה"פורים שמח" הזכור לרע שלו. זה לא עזר לו, ובצדק זה לא עזר לו, לחמוק מביקורת ציבורית על העניין. גם לאוחובסקי זה לא צריך לעזור. ואפילו אם הוא מתבדח, לא כל בדיחה אפשר לספר בכל פורום.