הגזענות, כפי שהסברתי לבתי

מעצרו של יעקב טייטל, כצפוי, עורר במתנחלים את התגובה הפבלובית שמתעוררת אצלם בכל פעם שבערוגתם מתגלה עשב שוטה. הם שוכחים את העובדה שפעם אחר פעם מתגלה עשב כזה בערוגתם, ומסרבים להכיר בעובדה כי יתכן שהערוגה כולה התכסתה יבלית.

בשבוע שעברה כתבה קרני אלדד, בתו של ח"כ אריה אלדד, על הדילמה האם להעסיק שמרטפית ערביה לילדיה. אלדד אינה מוכנה להעסיק אשה ערביה שמרטפית, אך אין לה בעיה, כך היא כותבת, להיות חברה של אותה אשה ערביה שהציעה את מועמדותה למשרת השמרטפית. והרי ידוע לכל שכמה מחבריו הטובים ביותר של כל גזען משתייכים לקבוצה שאותה הוא שונא. אלדד, משום מה, אינה נתפסת בעיני עצמה כגזענית. לכן, היא מרגישה בנוח להצטרף אל השטף הפבלובי ולהתרעם על האצבע המאשימה שמופנית כלפי הקבוצה אליה היא משתייכת (ואליה היא גאה להשתייך) כאשר מי מבניה מחליט לשים עצמו שופט ותליין כאחת, וליטול חיי אדם. אלדד תמהה מדוע זה מצפים ממנה לדעת מה מתרחש בראשיהם של שכניה, ואינה מבינה כי בעצם מצפים ממנה לדעת מה מתרחש בתוך ראשה שלה.

אני לא יודע אם יש טעם לחזור ולהסביר כאן מדוע קיים הבדל גדול בין אנשים כמו טייטל, ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר וחברי מחתרת בת עין לבין אנשים כמו אסף גולדרינג או דמיאן קרליק. זה נראה לי מסוג הדברים שצריכים להיות מובנים מאליהם לכל בר-דעת.