פורסם על ידי: רועי רוטמן | 17 בספטמבר 2010

30 שנה, לך תזכור

בכל שנה, מיד לאחר צאת ראש השנה, מתחיל עם ישראל בהכנות לקראת יום הכיפורים. מאז יום הכיפורים תשל"ה, עומדות הכנות אלו של העם היושב בסימן ציון זכרה של מלחמת יום הכיפורים. כשהייתי ילד, לא ממש הבנתי מדוע דווקא זכרה של המלחמה הזו זכה ליחסי ציבור כה מוצלחים. בתשרי 1993, ואני בן 15 וחצי, אף הבעתי תרעומת בפני אבי על כך שמיד בצאת ראש השנה, נדמה שלוחות השידורים ודפי העיתונים מופקעים לטובת תכניות וכתבות על המלחמה, ואמרתי לו משהו כמו "אוקיי, מלחמה קשה והכל. אבל עברו 20 שנה, אפשר להתקדם הלאה". את העלבון והכעס שגרמתי אז לאבי אני מתקשה לשכוח. אני לא זוכר את המלים המדויקות שהוא השתמש בהן, אבל רוח הדברים היתה "חתיכת אידיוט, פישער קטן שכמותך, עוף לחדר שלך ואל תצא משם עד הגיוס". רק כשגדלתי קצת התחלתי להבין שעבור בני דורם של הורי, מלחמת יום הכיפורים היא טראומה מטלטלת. התחלתי גם להבין שמלחמת יום הכיפורים היא אירוע שבצדק גרם לטראומה הזו. מאוחר יותר החלה גם לחלחל ההבנה שמלחמת יום הכיפורים היא מהחשובות שבאבני הדרך שעברה מדינת ישראל בשנות קיומה, ושהשפעתה על חיינו ועל האופן שבו אנחנו תופשים את עצמנו עד היום, 37 שנים אחרי שפרצה, היא עצומה. ואחרי כל ההקדמה הזו, אומר בדחילו שלעתים, בכל זאת, יש הגזמות קלות.

-=-

אתמול פורסם על סבב מינויים חדש במטכ"ל, לקראת חילופי הגברי בלשכת הרמטכ"ל בעוד כחמישה חודשים. כבכל סבב מינויים כזה, תמיד נמצא לנו עורך באחד מכלי התקשורת שאינו יכול להתאפק ובודק מה עשו הממונים הטריים במלחמת יום כיפור. אלא שהשנים חולפות, והנה הגענו אל העת שבה זה כבר לא רלוונטי. אבל מכיוון שקשה להיפטר מהרגלים ישנים (מה עוד שסבב המינויים הנוכחי סמוך מאוד ליום הכיפורים), מחליטים לספר לנו שבזמן מלחמת יום הכיפורים היה אלוף פיקוד הדרום המיועד, במקום לדאוג לביצורי קו בר-לב, עסוק בלפוצץ חצ'קונים ושראש אמ"ן המיועד, במקום לחזות במדויק את פרוץ המלחמה, עלה בדיוק לכיתה גימ"ל.

לא רק הפרינט מת.


Responses

  1. אם כבר מעלים את הנושא – איפה אתה בדיוק היית כשחיסלו את פתחי שקאקי?

    • אוי ואבוי! הרגו את שקאקי?

  2. אני זוכר את מלחמת יום כיפור בצורה טובה מאד, ישבנו כיתה ב' של קיבוץ מחניים ושמענו סיפור על רובין הוד כשלפתע התחילו להישמע הרעמים, רצנו כולנו למקלטים ועמדנו בפני הדלת של המקלט, היא היתה נעולה כי אף אחד לא הודיע לקיבוץ לפתוח מקלטים וכך עמדנו כולנו, ילדים מפוחדים ליד הדלת עד שהגיעו ההורים שלנו בריצה וגררו אותנו בשטח פתוח למקלט השני שלא היה נעול. למרות זאת ואף על פי כן, במערכת הבחירות הבאה כל הילדים בקיבוץ הסתובבו עם מדבקות של 'אמת' לא היו שום פיקפוק או התמרמרות כלפי ההנהגה ועם היו הם הוסתרו היטב.

    • עדו,
      לקישון יש טור על משהו דומה, רק עשר שנים קודם ועם הפתק "א" במקום "אמת".

  3. לעזאזל, כתבתי 'עם' במקום אם

  4. אנחנו נזכרנו במלחמה ההיא (ולא שיש לנו זכרונות משלנו, רק את אלה הקולקטיביים, וקצת סיפורים של אבא שלי אבל סיפורי חיל הים הם פחות טראומטיים) בעודנו נוסעים בעיצומו של יום כיפור ברחבי רמת הגולן, הלא היא ערש הולדתו של הזוגי. כל כך רגוע ושקט שם, שקשה להאמין או לדמיין מה קרה בדיוק באותו מקום לפני 37 שנה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: