פורסם על ידי: רועי רוטמן | 9 באוגוסט 2011

שיח של זכויות

עולם המשפט האזרחי מבחין בין שני סוגים של זכויות. הסוג האחד הוא של זכויות הנובעות מחוזה או התחייבות אחרת שלקח על עצמו פלוני כלפי אלמוני. נניח, למשל, שיהודה מבטיח לכהן הגדול לפנות לשלטונות ולהלשין על ישוע, ובתמורה מבטיח הכהן הגדול כי ישלם ליהודה 30 שקלי כסף. יהודה והכהן הגדול חותמים על חוזה, וכעת עומדת ליהודה זכות חוזית לקבל מאת הכהן הגדול 30 שקלי כסף, בכפוף לכך שילך וילשין על ישוע. זכות חוזית זו, הקרויה גם זכות אובליגטורית, היא זכות שתקפה רק ביחסים שבין הצדדים לחוזה. לכהן הגדול אין זכות חוזית שמישהו אחר, שאינו יהודה, ילך וילשין על ישוע. ליהודה אין זכות לקבל 30 שקלי כסף ממי שאינו הכהן הגדול (ולא ניכנס כאן לדיני המחאת חיובים. יש גבול). מכיוון שזכות זו היא זכות אישית של אדם כלפי אדם אחר, היא קרויה "זכות גברא", ובלטינית – In Personam (ואף מילה על ההנחה ש-Person הוא בהכרח גבר).

ישנו, כזכור, גם סוג שני של זכויות. אלו הן זכויות קנייניות. נניח שאברהם קונה מעפרון בן-צחר, אחד מתושבי חברון, את מערת המכפלה תמורת 400 שקלי כסף (שימו לב: חיי אדם שווים הרבה פחות מנדל"ן בחברון). אברהם חותם על חוזה עם עפרון. בשלב זה, כמו שאתם כבר יודעים, יש לאברהם זכות חוזית לקבל את מערת המכפלה, ולעפרון יש זכות חוזית לקבל את הכסף. ואז, אברהם משלם. השניים הולכים ללשכת רישום המקרקעין בחברון, ודואגים כי מנסח הרישום ימחק שמו של עפרון, ובמקומו ירשם שמו של אברהם כבעליה של המערה. כעת יש לאברהם זכות קניינית במערת המכפלה. להבדיל מזכות חוזית, זכות זו כוחה יפה כלפי כולי עלמא. אברהם יכול עתה לאסור על כל אדם להיכנס למערה, גם אם אותו אדם לא קשור במערכת חוזית עם אברהם. הזכות היא זכות בנכס עצמו, ולא זכות כלפי אדם, ועל כן היא קרויה "זכות חפצא", או בלטינית – In Rem.

זכות קניינית, אם כן, היא זכות חזקה יותר מזכות חוזית. דוגמה לכך ניתן לראות בשירו של אריק איינשטיין, "אדוני השופט", שם לא איפשר בית המשפט לאיינשטיין למכור לאיזה תייר בית שלא היה שלו. באותו מקרה, דחה בית המשפט את טענתו של איינשטיין לפיה מטרתו היתה טובה (הרצון להסביר פנים לתייר ולמנוע ממנו לנסוע מכאן עם יחס שלילי), וקבע כי זכותו הקניינית של בעל הבית בביתו גוברת על מערכת הזכויות החוזיות שבין איינשטיין לתייר.

ואת כל זה אני מספר לכם כי אתמול נתקלתי בידיעה באתר "הקול היהודי" (שהמוטו שלו – "חדשות ליהודים שמחים" – הוא אחד הדברים העצובים ביותר במרשתת הישראלית), לפיה אתר בניה בהתנחלות בישוב יד בנימין הושחת, לאחר שתושבים התלוננו שהפועלים הערבים שעובדים בו הטרידו לא רק נערות שעברו לידו, אלא "אפילו נשים נשואות". וכידוע, נשים נשואות הן קניינם של בעליהן, ועל כן פגיעה בהן חמורה הרבה יותר מאשר פגיעה בנערות שאינן נשואות עדיין, ואשר ביחס לווגינה שלהן יש לציבור התושבים זכויות חוזיות בלבד.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

ותודה ליפתח ולואנדרסיסטר


Responses

  1. פוסט מצוין ומעניין.
    אני לא יודע אם המילה התנחלות היא במקור, אבל היא קצת מטעה לחשוב שמדובר בשטחים.
    הישוב יד בנימין נמצא בלב הארץ ממש ליד גדרה.

    • שלומי,
      אתה צודק לגמרי. זו טעות שלי, שמקורה בשמו של הישוב ובעובדה שהדיווח הגיע מאתר שמתמחה בדיווחים על אלימות של מתנחלים. הטעות תוקנה. תודה.

  2. הבעיה עם הדרך הנוכחית שבה התיקון מוצג היא שלפני שקוראים את התגובות, נראה כאילו הכוונה היא ש"ישוב" ישמש כסוג של יופמיזם ל"התנחלות" (בדומה לכל מיני תחכומים שנראו לאחרונה במסגרת ההתמודדות עם חוק החרם – אסור לקרוא לחרם על התנחלויות אז מוחקים בקו חלק מהמילים ומשאירים לקוראים להסיק את המסקנה לבד).

  3. שיר-דמע,
    את צודקת, אבל יש גבול לכמות התיקונים שאני מוכן להכניס בפוסט אחרי שהוא פורסם (אלא אם מדובר בשגיאות הקלדה או כתיב). כנראה שאאלץ לחיות עם זה שמי שלא קורא את התגובות יחשוב שאני קורא להחרים התנחלויות.

    אגב, אם יש קורא שכבר הגיע עד לכאן – אני קורא להחרים התנחלויות: לא לגור שם, לא לקנות שם, לא לקנות דברים שמגיעים משם, לא לצרוך שירותים שמגיעים משם. יותר מדי זמן לא אמרתי את זה.

  4. מעולה, הפוסט.

    (לקוניות. חופש הביטוי.)

  5. הסוף תפס אותי ממש לא מוכנה.
    נהדר!

  6. היי רועי. פעם ראשונה שאני פה, אבל לא אחרונה. פוסט נחמד רק קח בחשבון שאקט הקידושין היהודי כולל באופן מובנה מעשה קניין (בשלוש דרכים אישה נקנית וגו'), כך שלא גילינו כאן את אמריקה. ואיך להגיד בעדינות – מי שקורא את 'הקול היהודי' מגיע לו… יש אנשים שלוקחים קצת יותר ברצינות את הצד הקנייני של חיי הנישואים, ובדרך כלל אפשר למצוא אותם במקומות כאלה. אז למה להתעצבן סתם?

  7. גל,
    תודה.

    הילה,
    איש אינו מצפה לאינקוויזיציה הספרדית.

    אבו אלמוג,
    מה לעשות, שהאיראנים משלמים לי כדי שאני אקרא את "הקול היהודי"? או שזה האיחוד האירופי? אני כבר לא זוכר.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: