פורסם על ידי: רועי רוטמן | 29 במרץ 2016

יסוד נפשי

אפתח בהתנצלות. הפוסט הזה פורסם מוקדם יותר היום כסטטוס בעמוד הפייסבוק שלי. אחרי שפרסמתי אותו, החלטתי שהוא שווה גם סוג של החייאה של הבלוג, אז הוא עולה גם כאן (בשינויי עריכה קלים ועם תוספת חשובה בעקבות דיון שהתפתח בפייסבוק). אז סליחה ממי שכבר קרא, ובזאת נחתום את הפרק המתודי בפוסט.

-=-

ספי עובדיה הביא בחשבון הפייסבוק שלו את מסקנות התחקיר הצה"לי בעניין ההוצאה להורג בחברון בשבוע שעבר. המסקנות מעניינות, אבל אין לי הרבה מה להגיד עליהן. אני כן רוצה להתמקד בנקודה אחת, שכמשפטן לשעבר קרובה אלי יותר, והיא שאלת הפער בין סיווגה המשפטי של העבירה שביצע החייל (כלומר, האם זה רצח או לא) ובין ההשלכה המוסרית של פעולתו.

עבירה פלילית מורכבת משניים – יסוד עובדתי ויסוד נפשי. לא די בכך שאדם עשה מעשה, צריך שתהיה לו גם כוונה פלילית לעשות את המעשה. לעתים, אין צורך אפילו בכוונה פלילית ממש, ודי ברשלנות או בעצימת עיניים לתוצאות המסתברות של המעשה. העסק הזה של כוונה פלילית הוא עסק מסובך, כי בעוד שלמעשה יש עקבות בעולם הפיזי (טביעת האצבע, הרכוש הגנוב, עקבות ה-DNA, החבורה מעל העין, הסכין המגואל בדם, הגופה המוטלת), לכוונה לא תמיד יש. לא פשוט לדעת מה עבר לאדם בראש, אם בכלל עבר לו משהו בראש. בעבירת רצח מדובר אפילו בסיטואציה סבוכה יותר, כי לא די להוכיח כוונה להמית, צריך שהכוונה הזו תהיה כוונה תחילה. מכיוון שיש צורך להוכיח את התקיימותם הסימולטנית של שני היסודות האלה, העובדתי והנפשי, ברור שהקושי הראייתי בהוכחת היסוד הנפשי פוגע ביכולת להרשיע אנשים ברצח.

אלא שכאן יש לנו מקרה הפוך. יש לנו אדם, מנוול מאין כמותו, שאת היסוד הנפשי שלו גילה בפירוש מיד לאחר שירה באדם אחר, פצוע אנוש המוטל לרגליו. הוא אמר לסובביו שהוא התכוון להרוג את האיש, ואף הסביר מדוע. הוא חשב במשך כמה דקות טובות על העניין, גיבש עמדה ערכית לגביו, דרך את נשקו וירה באדם חסר אונים שאינו מהווה כל סכנה. אלא שלא בטוח שהוא הרג אותו. האדם הזה שכב כבר למעלה מ-10 דקות על הקרקע, פצוע אנוש מששה קליעים שנורו לעברו בזמן שתקף חיילים בסכין. סביר מאוד להניח שהוא כבר היה חשוב כמת בעת שהמנוול וידא את ההריגה. קיים, למעשה, אפילו סיכוי מסויים שכשהמנוול וידא את ההריגה, המנוח כבר היה מנוח. כאן קשה לנו להוכיח דווקא את היסוד העובדתי, זה שמשאיר עקבות בעולם הפיזי, ולכן לא בטוח שמשפטית אפשר לומר על היורה שהוא רוצח. (אוסיף ואומר שאחרי שהטקסט הזה התפרסם כפוסט בעמוד הפייסבוק שלי, העיר לי ד"ר עמיר פוקס, שאת הבנתו המשפטית אני מעריך יותר מאת זו שלי, שגם אם המחבל היה חשוב כמת זה לא מעניין לעניין הרשעה ברצח. עמיר צודק, אבל כמו שאפשר לראות בדיון שהתפתח בינינו, אני סבור שהפסקה הבאה, שאותה תקראו מיד, לא נפגעת מהתיקון הזה).

וזה בדיוק הפער בין המשפט לבין המוסר. כי מוסרית, האיש הוא רוצח לכל דבר ועניין. הוא חושב כמו רוצח, הוא פועל כמו רוצח, הוא מחזיק בסולם ערכים של רוצח. הסיבה שהוא, אולי, לא ממש רוצח היא כמעט טכנית: הוא אחר בחמש דקות. גם אם יימצא, בתחקיר או בבית משפט, שהיורה לא רוצח, צריך לזכור שהיורה *רצה* להיות רוצח, ופעל כמיטב יכולתו על מנת להגשים את רצונו זה הלכה למעשה.

לא מאוד שונה מחגי סגל, כשחושבים על זה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


Responses

  1. "מנוול מאין כמותו", אולי תשאיר את התארים האלה לאנשים שפוגעים בחפים מפשע ולא לחייל שהורג אדם שדקר חייל אחר עשר דקות לפני כן. כן, גם לדעתי ראוי להעניש אותו בחומרה, אבל הצלחת להציג את הסיטואציה בצורה מעוותת.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: