הכרה שיפוטית

עובדות הניקיון בבית המשפט בתל אביב לא קיבלו את שכרן מהחברה הקבלנית שמפעילה את שירותי הניקיון במבנה. חברת הקבלן גם "שכחה" להעביר את הכספים שיש להעביר לקרנות הפנסיה של העובדות ולא העבירה להסתדרות את דמי החבר של העובדות. בצר להן, הפסיקו העובדות לנקות את היכל המשפט התל-אביבי, ותלו במסדרונותיו מודעות המבקשות ליידע את השופטים במתרחש. הפניה האישית הזו אל השופטים, שלפחות חלקם בוודאי מכירים אישית לפחות חלק מהעובדות, הזכירה לי מקרה שקרה מספר שנים קודם לכן, באולם של בית משפט אחר.

-=-

לפני כחמש שנים, הגעתי לבית המשפט העליון לדיון בעתירה שהגיש המשרד שבו עבדתי בשם לקוח פלמוני. מכיוון שהגעתי מוקדם מהדרוש, נכנסתי לאולם המשפטים, התיישבתי בקהל והקשבתי לדיונים שהתנהלו עד לדיון שלשמו הגעתי. אחד הדיונים האלה היה בעניינו של פלסטיני מהגדה המערבית שנתפס כשהוא שוהה בישראל ללא היתר. האיש נלקח למעצר מינהלי, ועורך דינו עתר לבית המשפט העליון שיורה לשחררו ממעצרו. כשהחל הדיון, טען עורך הדין שורה של טענות. בין היתר הזכיר עורך הדין את העובדה שמרשו הוא אדם שמעולם לא הסתבך בעבר עם הרשויות, שמעצרו המנהלי נמשך זמן רב מאוד ביחס לנהוג בעניינים כגון אלה, שמן הדין יהיה לשחררו, להחזירו לביתו ולאפשר לו להמשיך ולפרנס את משפחתו ועוד כהנה וכהנה. ואז שלף עורך הדין את השפן מן הכובע: "ויותר מזה, מרשי עובד מזה שנים רבות בישראל, ולא סתם בישראל – בירושלים. ולא סתם בירושלים – אלא ממש בבית משפט נכבד זה!" השופטים התנערו מנמנומם, היטיבו את משקפיהם על עיניהם, הביטו בעציר שניצב שם ואחד מהם (השופט ג'ובראן) קרא: "נכון מאוד! אני מכיר אותו! הוא עובד פה בקפיטריה, הוא הביא לי כמה פעמים אוכל ללשכה!". שני  חבריו להרכב הנהנו במרץ. עורך דינו של העציר ראה בכך סימן מעודד, והמשיך: "אדוני, הרי אין ספק שאם מרשי היה אדם כה מסוכן, כטענת המדינה, עד שמוצדק להשאירו פרק זמן כה ארוך במעצר מינהלי – בלי שידע במה בדיוק הוא מואשם (אם בכלל) ומבלי שיוכל להיפגש עם עורך דינו – בוודאי שאיש לא היה מאפשר לו לעבוד בהיכלו של בית המשפט העליון! אבל הוא עבד פה, הוא קיבל את כל האישורים הדרושים, משמר בתי המשפט אישר את העסקתו. הוא לא אדם מסוכן, הוא רק אדם שרוצה להתפרנס".

שופטי ההרכב העבירו את מבטם מעורך דינו של העציר לפרקליטה  של המדינה, ושאלו "מה יש לאדוני לומר על זה? האיש עבד ממש פה. הוא היה בעל גישה לאוכל ששופטי בית המשפט העליון של מדינת ישראל מכניסים לפיותיהם. זה באמת מוצדק, כל העניין הזה?". הפרקליט קם ממקומו ואמר "אני באמת לא יודע. אבל יושבים כאן נציגים של מערכת הביטחון שיוכלו להאיר את עיניו של בית המשפט הנכבד". הוא הסתובב, אותת לשני אנשים לבושים אזרחית שישבו בקהל וסימן להם להתקרב. השניים קמו, כשאחד מהם נושא תיק מסמכים. הם הניחו את תיק המסמכים על שולחנו של הפרקליט, אחד מהם הוציא מכיסו מפתח ופתח את התיק הנעול. מתוך התיק הוציא חברו מעטפה חומה ואטומה. הוא לקח אותה והגיש אותה לשופט אדמונד לוי, שישב בראש ההרכב. השופט לוי פתח את המעטפה, שלף מתוכה מסמך בן שני עמודים, עיין בו והחזיר אותו  למעטפה, בלי להציגו בפני חבריו להרכב (בכל זאת, אחד מהם היה ערבי). נציג כוחות הביטחון נטל את המעטפה, חזר לשולחן (לידו המתין לו חברו עם תיק המסמכים) והכניס את המעטפה חזרה לתיק. מיד לאחר מכן השניים נטלו את תיקם וחזרו למקומם.

כשתם הטקס המביש הזה, נשען השופט לוי לימינו, והסתודד עם השופט גרוניס שישב שם. השניים החליפו לחישות, ובסופו של דבר הנהנו זה לזה. אז נשען השופט לוי לשמאלו, והסתודד עם השופט ג'ובראן (שחיכה עד לשלב הזה בסבלנות רבה, כשהוא בוהה בתקרה ומתופף מעדנות באצבעותיו על השולחן). ההסתודדות הזו היתה קצרה יותר, וגם בסיומה הוחלפו הנהונים. השופט לוי חזר למקד את תשומת ליבו בעורך דינו של העציר: "לאחר שראינו את החומר החסוי, אנחנו בדעה שהמשך מעצרו של מרשך מוצדק, ואנחנו מציעים לך למשוך את עתירתך". וכך היה.

-=-

מקרים כמו המקרה שתיארתי הם מקרים שחוזרים על עצמם מדי שבוע בבית המשפט העליון. אני, אישית, ראיתי עוד 3-4 דיונים דומים בחיי (ואני לא אדם שמבקר לעתים תכופות בבית המשפט העליון), וכולם הסתיימו באותו האופן. המקרה שתיארתי אפילו לא היה ראוי לתיאור בבלוג הזה, אלמלא פרט אחד יוצא דופן, והוא ההיכרות האישית של העציר עם שופטיו. אלא שהיכרות זו, אין בה די כדי לשבור את מסורת ההליך הקוואזי-ראוי שקיימת בעניינים כגון אלה. העציר שעומד בפני בית המשפט חלש מכדי שהחלפת שלום אקראית עם שופט עליון תוסיף מספיק לכוחו על מנת לשנות את התוצאה הידועה מראש. אני חושש מאוד שגם עובדות הניקיון בבית המשפט בתל אביב נמצאות במצב שבו היכרות אישית עם שופטים אינה עניין בעל השפעה על הצלחתן במאבק לעמידה על זכויותיהן. אני גם מקווה שלא ירחק היום ואדם כמו העובדות הללו לא יצטרך, ביאושו, לקוות שהיכרות אישית כזו תהיה מפלטו האחרון בחיפושיו אחר צדק.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.