מאותגרים פוליטית

שני בלוגרים שאחר בלוגיהם אני עוקב פרסמו, בפרק זמן של פחות מיממה אחת, שני פוסטים – כל אחד מהם בבלוגו שלו. כל אחד מהפוסטים עוסק בעניין שונה, לכאורה, אבל קריאה של שניהם יחד מראה שלמעשה הם משלימים זה את זה יפה מאוד.

-=-

דובי קננגיסר חוזר בפוסט שפרסם אל סוגיית הפוליטיזציה של המחאה החברתית, ומעלה טענה מעניינת (ובאופן כללי נכונה, לדעתי): מחאה, כל מחאה, היא בהגדרתה עניין של השוליים. מחאה, מעצם טיבה, מבקשת לאתגר את המיינסטרים ההגמוני, לשכנע אותו בטעותו ובצדקתה ולהביא לשינויו. מחאה לא צריכה לנסות להתחבב על איש (וכאן קופץ לראש ה"הם לא נחמדים" של גולדה מאיר) ולפנות למכנה המשותף הרחב ביותר שהיא יכולה לחשוב עליו (שלמה ארצי, מישהו?). דובי טוען, ואני מסכים איתו, שמחאה שתומכת במיינסטרים (ואני ארחיב: ומתחנפת אליו) אינה מחאה כלל (כמו שיפתח כתב פעם: זו לא חכמה להפגין בדמשק בעד שלטונו של אסד). מחאה שבורחת מהעלאת דרישות פוליטיות במובהק ובמפורש לא רק שאינה מבקשת להציב אלטרנטיבה או להביא לשינוי, אלא שקיים חשש אמיתי שהתוצר היחיד שלה יהיה חיזוקו של המצב הקיים.

יאיר לפיד הרגיז את דורה קישינבסקי. בטור התעמולה שידיעות אחרונות ממשיך להעניק לפוליטיקאי החדש במוסף השבת שלו, כתב לפיד שהסיבה שהוא לא מתייחס פומבית לסוגיות של פמיניזם או זכויות בעלי חיים (ואף מילה על מה שאני חושב על האנלוגיה) היא הצנזורה העצמית שהוא מפעיל כתוצאה מהפחד שמא איזה פעיל זכויות בעלי חיים או איזו פמיניסטית לוחמנית יחשבו שהוא לא כתב מספיק לעניין, ויכנסו בו. לפיד כותב שההתעקשות של הפמיניסטיות ואוהבי בעלי החיים להתפלש בניואנסים ובמורכבויות ולהתנפל בחמת זעם על כל מי שלא קולע בדיוק לטעמם האישי מרתיע אנשים (חשובים!) כמותו מהבעת תמיכה בקידום הרעיונות האלה. לפיד, שמתהדר השכם והערב בטענה שהוא יהווה אלטרנטיבה לפוליטיקה הישנה (ובמשתמע, הרעה) מודה בעצם שהוא אינו מסוגל להתמודד עם ביקורת שתוטח בו (ובמיוחד, כפי שמציינת דורה, מכיוונן של קבוצות יחסית מאורגנות), ושהוא מעדיף להביע רק את העמדות שקל להזדהות עמן ושאינן מאתגרות את המיינסטרים בשום צורה.

-=-

אני חושב שכל מי שעיניו בראשו רואה בקלות את הריקנות שביאיר לפיד הפוליטיקאי, ריקנות שהיא המשך ישיר של פועלו העיתונאי (וכמובן, יש לפרש את הביטוי הזה פרשנות מצמצמת), שכל מהותו היתה הענקת תחושה טובה של נוחות מלטפת לקוראיו ולצופיו. אפילו הסקרים המחמיאים ביותר, אלו שמעניקים לו כ-15 מנדטים, מבהירים שלמעשה הציבור הרחב אינו רואה שום סיבה לאמץ אותו כאלטרנטיבה שלטונית. הניסיון של לפיד להיות נחמד לכולם הופך אותו לא רק לאדם לא עקבי, אלא גם לאדם שלא יכול להעלות שום רעיון אמיתי לשינוי כלשהו.

תמוה בעיני איך כל אותם אנשים שעיניהם בראשיהם ביחס ללפיד לא שמים לב לכך שאותו עקרון נכון גם לגבי המחאה החברתית. זו המלכודת שהמחאה מתחילה ליפול לתוכה, וזו הסיבה שדווקא אנשים מעורבים פוליטית, שהצלחתה של המחאה חשובה להם, עושים מעשה לא אחראי כאשר הם מפקירים אותה לחיבוקו החמים של המיינסטרים.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.