פורסם על ידי: רועי רוטמן | 3 באוגוסט 2010

עלי ופרייז'ר

אלון, שאת הרעש שעולה מהאוטוביאנקי שלו כבר שמעתם, הוא שהציג אותי בפני עולם הג'אז. אני כבר לא זוכר מה בדיוק אלון נתן לי לשמוע לראשונה, אבל לאט לאט נכנסתי לעניין. ואחרי שנכנסתי לעניין, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן שארכוש לעצמי איזה אלבום ג'אז ואתחיל להאזין בצורה מסודרת. אני לא זוכר איך הגעתי לאוסקר פיטרסון (אז אני אתן לאלון, שהיה איש של פסנתרנים, את הקרדיט על כך שהוא זה שהמליץ עליו), אבל הגעתי לאוסקר פיטרסון. חמוש במידע זה ניגשתי לחנות שמוכרת דיסקים (ושוב, אני לא זוכר איזו חנות. נניח ש"האוזן השלישית"), והתחלתי לנבור בין הדיסקים השונים ששמו של פיטרסון התנוסס על עטיפתם. היו לא מעט דיסקים כאלה, ואני לא ידעתי מה לעשות. בהיותי אדם ביישן במקצת, לא ניגשתי למי מצוות החנות בכדי לבקש עזרה, אלא בהיתי עוד ועוד בדיסקים בניסיון לגבש החלטה. ואז, לפתע, שמתי לב לעובדה שבאלבומי ג'אז מקובל לתת קרדיט, על גב האלבום, לנגנים השונים שמנגנים בו. רצה הגורל, והאלבום היחיד שבו אחד מהשמות האלה היה שם שהכרתי באותה תקופה, שמו של החצוצרן דיזי גילספי, היה אלבום שעל גביו הוקלטה הופעה של אוסקר פיטרסון ועוד מבחר נגנים בפסטיבל הג'אז של מונטריי ב-1977. רכשתי את האלבום הזה, לקחתי אותו איתי הביתה, הכנסתי אותו למערכת והאזנתי. הקטע הבא הוא הקטע הראשון באלבום הזה, והקטע שמתחיל, בעבורי, את האהבה לג'אז.

-=-
הקטע הזה ממחיש בצורה יוצאת מהכלל את מהותו של הג'אם-סשן הקלאסי. הנגנים מתאספים על הבמה ומתחילים לנגן. הם מנגנים זה עם זה, ויותר חשוב – הם מנגנים זה מול זה. הסולואים שלהם משלימים זה את זה, אבל גם נאבקים זה בזה (שימו לב למה שקורה כשתי דקות לפני סיום הקטע בין שלושת הנשפנים). וכמה כוח יש בדבר הזה. אחד מהענקים של עידן ראשית הג'אז, קאונט בייסי, אמר על הקטע הזה את הדברים הבאים (התרגום, המאוד חופשי, שלי):
תראה כמה שהם רציניים. שים לב שקלארק לא מחייך, דיזי לא מדבר ו"ג'וז" לא מסתכל על השניים האחרים*. החבר'ה האלה לא עושים צחוק, הם יודעים מה קורה פה. ממש כמו עלי ופרייז'ר**.
Oscar Peterson
Dizzy Gillespie
Clark Terry
Bobby Durham
Niels-Henning Orsted Pedersen
Eddie "Lockjaw" davis
-=-
*קלארק הוא החצוצרן קלארק טרי, שחצוצרתו ישרה. דיזי הוא, כמובן, דיזי גילספי שחצוצרתו עקומה ולחייו נפוחות. "ג'וז" הוא הסקסופוניסט אדי "לוקג'ו" דייויס. עוד מנגנים כאן הבסיסט הדני הענק (הן פיזית והן מוזיקלית) נילס-הנינג אורסטד פדרסן (ותודו שרק בשביל כזה שם היה שווה לקרוא את הפוסט) והמתופף בובי דורהאם.
**עלי ופרייז'ר הם מוחמד עלי וג'ו  פרייז'ר, שהיריבות ביניהם בזירת האגרוף בתחילת ואמצע שנות השבעים היתה אגדית.

Responses

  1. […] This post was mentioned on Twitter by אלון איתן, Roee Rotman. Roee Rotman said: http://bit.ly/d4pdrK פוסט חדש, מספיחיו של ג'אזמאנדיי. עלי ופרייז'ר (cc: @aloneitan) […]

    • כהמלצתך, האזנתי לכל הקטעים שתויגו תחת ג'אז ובהחלט נהניתי, וזה הנפלא כולם.
      רוק-און, כמו ש(עדיין) אומרים.

  2. נהדר.
    אני שומע ג'אז פה ושם*. מתישהו, אני מקווה, אני אתחיל להאזין.
    ואולי יום אחד אני ממש אקשיב לזה.

    * בעיקר ב-88 FM, ולפעמים אני ממש שם לי ביוטיוב קטעים של שמות מפורסמים(אחד היתרונות הגדולים – זה ארוך ולא צריך להתעסק יותר מדי עם המוזיקה :)).

  3. ציטוט "ג'אז זה הסגנון הזה שהנה הנה עוד רגע מתחילה המנגינה סוף סוף.."

    • עדו,
      ג'אז זה הסגנון הזה שהן אוהביו והן שונאיו אוהבים, לעתים, לדבר כל כך הרבה על זה שעוד רגע מתחילה המנגינה, עד שהם לא שמים לב לזה שהמנגינה הגיעה, נשארה כמה דקות, ראתה שאף אחד לא מתייחס אליה והלכה.

      לומילי,
      יש עוד כמה קטעי ג'אז שנתנו הופעות אורח בבלוג הזה, במדור השיר השבועי. חפש אותם, אני מקווה שתהנה.

  4. היה לי קראש על הרבה פסנתרנים, כולל כמעט-אובססיה לקית' ג'ארט, אבל כמעט כל פעם שאני שומע איזה קטע פסנתר ואומר "מי זה השד הזה לכל הרוחות?", מתברר שזה אוסקר פיטרסון. את Nigerian Marketplace יצא לך לשמוע?

    • יש לי בראש אימג' של עטיפת האלבום Nigerian Marketplace (אם אני לא מתבלבל עם משהו אחר), אבל מעולם לא שמעתי אותו. זה מהאלבומים האלה שראיתי לא מעט פעמים ב"אוזן", אבל מעולם לא רכשתי. כדאי לי?

  5. […] לימודיי באוניברסיטה, נהגתי לפגוש את חברי אלון פעם בכמה זמן וללכת איתו לבזבז כסף שלא היה לנו ב"אוזן […]

  6. […] מנגן היא אבן הבוחן האמיתית לכשרונו. זו הסיבה שמוסד הג'אם סשן הוא מוסד כה חשוב בתרבות הג'אז. וזו גם הסיבה שיש לא מעט […]

  7. לא הייתי אומרת שהם "נאבקים" זה בזה. יותר מן סוג של התנצחות אבירית שכזו, שבה כל אחד מכבד ומעריך את השני (או השלישי), ובעיקר – מכיר בעובדה שהכוח המרשים באמת שלהם טמון בהשתקפויות שלהם זה בזה, ושהם למעשה זקוקים זה לזה. וזה יפה.

    ובנימה אחרת: אלוהים, מה זו ההתנפחות הזו של דיזי גילספי??🙂

  8. […] שלי עם עולם הג'אז התחיל, כמו שכבר סיפרתי לכם, באלבום ובו הקלטת הופעתו של אוסקר פיטרסון בפסטיבל […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: